סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'נקסט דור' בתל-אביב…

אני חושב שהרגע הבנתי. אני חושב שהשנייה הזאת כשגבינת המאירי והשלוק של הגינס התחברו, היתה השנייה שבה הבנתי כמה אני אוהב את העבודה שלי. זה די מצחיק שמגיל יחסית צעיר אני עובד בכל מה שעושה לי כיף. נכון, לפעמים קשה ולפעמים יש סיטואציות לא נעימות עם בוסים, ספקים ולקוחות, אבל בסך-הכל תחום הבילויים וחיי הלילה הוא בהחלט המקום בשבילי.
אבל אז הגיע השלוק של הגינס. טמפרטורה נהדרת, מרקם טוב, קצף מסביר פנים והטעם - סבוני טיפה. למה יש לבירה טעם סבוני? (צלם: דוד הירשפלד)אבל אז הגיע השלוק של הגינס. טמפרטורה נהדרת, מרקם טוב, קצף מסביר פנים והטעם - סבוני טיפה. למה יש לבירה טעם סבוני? (צלם: דוד הירשפלד)
הטמפרטורה של הגינס נהדרת, המרקם טוב, הקצף מסביר פנים, אבל למה הטעם סבוני? (צילום: דוד הירשפלד) באופן אישי, יש מקומות שהם לא בשבילי. יש מקומות שהם 'גבוהים' מדי לטעמי, או להפך 'שבורים' מדי לרוחי. ה'נקסט דור', למשל, הוא דווקא אחד מהמקומות האלו שמצליחים להפתיע אותי. נכון, הבירה לא היתה מושלמת, אבל האווירה, השירות והאוכל היו פגז. האמת שכבר ניסיתי בעבר לשבת שם, אבל תמיד הבר מלא מדי ואני לא מצליח להשיג כיסא. בדרך-כלל אדם כמוני לא יושב סביב שולחן כשהוא בא לבירה. אני פשוט לא יודע איך להתנהג לידו. זה היה יום שלישי ואני רק רציתי גינס. האמת שגם רק רציתי לאכול. האמת שאני כמעט תמיד רק רוצה את שניהם כשילוב פשוט בערבי החופש שלי. "היום שותים מנהטן", הוא הכריז ואני הבנתי שהולך להיות לילה קשה. "אני רק רוצה בירה קטנה ואיזה ביס קטן בדרך הביתה", הרגעתי אותו בתקווה שזה יעזור. "צודק, נתחיל שם, אמצע שבוע, אין צורך להתבליין", ענתה לי בתגובה הבבואה שהשתקפה במראה. שוב לא היה מקום על הבר, אבל הפעם הקרבתי את עצמי וישבתי סביב שולחן. כנראה ששוב לא אעשה את זה. לא שזה היה רע, פשוט זה לא היה טבעי לי. אבל הכיסא היה נח. חיכיתי שלושים שניות שלמות לפני שמלצרית הגיעה. גינס, בשר וירקות – בזאת הסתכמה השיחה בינינו והחיוך שלה חתם את ההזמנה. הגינס הגיע קרה והבשר הגיע חם. סלט עגבניות עם גבינת המאירי חתם את כל ההתעסקות על השולחן עם צ'ייסרים של וויסקי אמריקאי אהוב. הערבוב של הבשר עם הסלט היה נהדר, אבל אז הגיע השלוק של הגינס. טמפרטורה נהדרת, מרקם טוב, קצף מסביר פנים והטעם - סבוני טיפה. למה יש לבירה טעם סבוני? ואז נצחה החוויה לכמעט מושלמת, ולא אדירה ומושלמת. הקטע הזה של שאריות סבון בכוס הוא דבר שקשה להבחין בו. לרוב שטיפת הכלים מתבצעת בשתי דרכים: בבר עם ספולבוי (התקן שטיפה ידני), או במטבח בעמדה של שוטף הכלים. בשני המקרים בשביל באמת להבחין בשאריות של סבון, צריך להריח את הכוס לפני שמוזגים לתוכה. עוד דבר שעוזר להיפטר משאריות בלתי רצויות הוא הפוליש. אם יש עקבות שומניות, או שאריות של נוזל כלים בכוס, לרוב תקבל המגבת גוון מעט כחלחל. אחרי הגינס הגיע 'מנהטן', בלי דובדבן אבל עם תפוז, שהיה הקינוח המושלם וגם נטול ריחות וטעמי לוואי. אז מה היה לנו כאן?    
מזיגהמזיגה
מזיגה: הבירה נמזגה נכון והסטאוט נמזג בשני שלבים.    
הגשההגשה
הגשה: הבירה אמנם מוגשת בכוס ממותגת ומופנית לכיוון לקוח, אבל לא מוגשת על תחתית בירה, אלא על מפית קוקטייל בשולחן.    
איכותאיכות
איכות: הבירה אמנם היתה בטמפרטורה נכונה, במרקם נכון ועם קצף נכון, אבל הכוס היתה מלוכלכת וניכר בבירה טעם בולט של סבון - מה שלצערי מראה על חוסר הקפדה על ניקיון הכוסות.    
טעימותטעימות
טעימות: לא הוגשו לי טעימות כלשהן על חשבון הבית ליד הבירה, אבל תפריט הבר הוא נהדר ומגוון ובעיקר מומלץ.    
חוויהחוויה
חוויה: למרות הבירה הסבונית, החוויה היתה נהדרת. אחד המקומות המדויקים והנעימים, המקבלים והמארחים. בהחלט בר שכיף לבלות בו. כזה ששם דגש על שירות טוב ועל חווית אירוח נכונה.    
ציוןציון
ציון סופי: מלבד העניין המקציף (תרתי-משמע) עם הבירה - הבר מומלץ ביותר כמקום שבאמת כיף לשבת בו. אני אפילו מרגיש קצת יותר בטוח לדעת שיש מקום כזה ליד הבית שלי. לצערי מדובר בהערכת מזיגה בה איכות הבירה לא היתה מספיק טובה, לכן המקום אינו מומלץ ואינו מקבל את תו איכות המזיגה של סנהדרינק. נשמח לקפוץ לכאן שוב ולראות שהחריקות תוקנו.   נקסט דור. שדרות ח"ן 52, תל-אביב