סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'התחנה' ברחובות…

אתם מכירים את הימים האלה ששום דבר לא מסתדר לכם? אז בדיוק כזה אחד היה לי בחמישי האחרון. ככה גם מצאתי את עצמי בפאב 'התחנה', שהתגלה כמו עוד תחנה באותו יום מבאס. הכל התחיל כשהתעוררתי לבוקר קר מפוצץ בנסיעות לסידורים כאלה ואחרים. התארגנתי על ארוחה קלה והופה - אני בדרך לצפון. לקראת סוף יום מתיש החליט הרכב שהוא נותן את החלק שלו למצב הרוח המלנכולי שלי ופתח בשביתה איטלקית.

התחנה הוא המקום נחמד וכייפי, אך לגמרי לא משרת את המטרה שבשבילה הגענו. פספוס גדול... (צילומים: תומר כורם) התחנה הוא המקום נחמד וכייפי, אך לגמרי לא משרת את המטרה שבשבילה הגענו. פספוס גדול... (צילומים: תומר כורם)
המקום נחמד וכייפי, אך לגמרי לא משרת את המטרה שבשבילה הגענו לכאן. איזה פספוס... (צילום: תומר כורם)

טלפון קצר לחברת הליסינג, כמה שעות המתנה מבאסת ובסוף מגיע גרר ללא רכב חלופי. עוד עז שרק העצימה את האווירה המבאסת גם ככה. בלית ברירה עליתי על רכבת מהצפון שלקחה אותי לרחובות, שם ידעתי שאחי יחכה לאסוף אותי. הצמא והרעב התחילו לתת את אותותיהם. מה לא הייתי נותן עכשיו בשביל כוס בירה, פמפמתי לעצמי כל הדרך.

ירדתי בתחנת רחובות והקור הכה לי בפנים. כשחציתי את הכביש כדי לחכות לטרמפ שלי פתאום ראיתי שממש מחוץ לתחנת הרכבת יש פאב. פאב התחנה. כן, ממש כמו באירופה שבין רכבת מכאן לשם לוגמים פיינט או שניים. סימסתי לאחי שיחנה את הרכב ויכנס לפאב. חיוך קטן למארחת והופה אני יושב על הבר.

השעה מוקדמת ואין עדיין כמות רצינית של אנשים. בר עץ יושב באמצע. אני אוהב ברים מעץ. עץ תמיד מספר סיפור. כוסות בירה מסודרות בשורות יחד עם כוסות צ'ייסרים. המקום חשוך מאוד יחסית ואפוף עשן סיגריות, ומוזיקת רגאיי מקפיצה מושמעת ברחבי הבר.

אין לנו חצי, רק 450

הבר מעוטר בפוסטרים ובציורי קיר. בצד אחד עמדת DJ שדאג להשמיע להיטים שמעלים בך זיכרונות וגעגועים, ובצד השני רכבת עץ ענקית על הקיר. מסביב לבר פזורות פינות ישיבה ובחוץ ישנה מרפסת גדולה סגורה, מקורה ומחוממת.

המוזיקה זורמת. אחי כבר הגיע. סיגריה ראשונה כדי לחנוק את היום, ומבט בתפריט שמראה לנו מה יש למקום להציע מהחבית: גולדסטאר, גולדסטאר אנפילטרד, הייניקן, פאולנר וקסטיל. המקום מציע מבחר מנות שיהיה עם מה להוריד את הבירה וגם מבחר של קוקטיילים.

ניסיון כושל לאותת לברמנית העלה שהיא בדיוק מחפשת בקבוק כלשהו עם הפנס של הסמארטפון. סבבה מחכים. "חצי גולדסטאר אנפילטרד וחצי הייניקן בבקשה", אמרתי עם חיוך גדול. "בכיף, אבל אין לנו חצי, רק 450", ענתה הברמנית. הדבר שאני הכי לא מבין בהרבה ברים בארץ זה: מה זה לעזאזל ה-450 הזה, מהיכן הוא הגיע ובעיקר למה?

צרות מגיעות בצרורות

"סבבה אז שיהיה 450", זרמתי. אני מוכן לבלוע את הצפרדע כל עוד הבירה טובה. לזכותה של הברמנית יאמר שהיא ציינה מהתחלה שזה רק 450. טוב, אתם יודעים מה אומרים - צרות מגיעות בצרורות. אז אם רוב היום חיכיתי לבירה הראשונה שלי, אז זה ממש לא היה המקום להיכנס אליו.

וככה זה מתחיל: עמדת המזיגה לא מסודרת, אם כי נקיה יחסית. לברמנית החביבה שעבדה באותו ערב אין מושג ירוק במזיגת בירה. היא פשוט העמידה כוס על הלוח והחלה מוזגת. כמובן שהכוס התמלאה קצף שהתפוגג כהרף עין ואז שוב המשיכה את המזיגה.

הבירות שמזגה לנו הברמנית הגיעו בכוסות לא ממותגות ושתיהן עם תחתיות של גולדסטאר. ככל הנראה הכוסות נשטפו עם כלים שומניים ולכן היו מלוכלכות ומלאות בועות שדבקו לדפנות. גם ראש קצף לא היה וכמובן שלשובל תחרה בלגית יפה וסקסית כבר לא ציפיתי. טעימה זהירה קטנה מגלה לנו מיד שמדובר בבירה קרה, כמעט ללא הגזה ויחסית תפלה.

אז מה היה לנו שם?

מזיגהמזיגה

מזיגה: עמדת המזיגה אינה מסודרת אך נקייה למדי. הבירה לא נמזגת לפי הכללים.

הגשההגשה

הגשה: הבירות מוגשות בכוסות לא ממותגות על-גבי תחתיות אחידות של גולדסטאר.

איכותאיכות

איכות: לצערי, הבירות מוגשות ללא ראש קצף, כמעט ללא הגזה ובכוסות לא נקיות בלשון במעטה.

טעימותטעימות

טעימות: הבירה מגיעה ללא נשנושים בצד על חשבון הבית, אך התפריט מספק מנות נחמדות ובמבחר סבבה.

חוויהחוויה

חוויה: פאב מגניב צמוד לתחנת הרכבת. מקום יפה עם מוזיקה ממש טובה. קהל מכל שכבות הגיל. המון קסם ופוטנציאל כל-כך מבוזבז.

ציוןציון

ציון סופי: המקום נחמד וכייפי, אך לגמרי לא משרת את המטרה שבשבילה הגענו. פספוס גדול. נשמח לשוב לכאן פעם נוספת ולראות שהריג'קטים הנ"ל תוקנו.

התחנה. הלל וחנן אופנהיימר 2, רחובות