הערכת מזיגת בירה: קפה שפירא

סיירת סנהדרינק חורשת את הארץ בחיפוש אחר מזיגת הבירה המושלמת. והפעם: 'קפה שפירא' בתל-אביב…

אם מתחשק לכם להיות בנווה מדבר באמצע תל-אביב, אם מתחשק לכם להיות במקום שנראה לפעמים כאילו מישהו שיחק במחוגי הזמן והאט אותם, אם אתם רוצים להיות במקום שקוד הלבוש הוא "מה שנח לכם", או שאתם מחפשים מקום שמאכלס סוגים שונים של אנשים: אלה שבעד, אלה שנגד, אלה שבעד הנגד ואלה שנגד הבעד, שכולם יושבים ביחד, שמים את המחלוקות לרגע בצד ושותים משהו. כנראה ש'קפה שפירא' זה המקום בשבילכם. אם לתמצת את האווירה במשפט אחד: אורח שיושב במקום ומדפיס טקסטים על מכונת כתיבה ישנה, מדפיס משפט ונח, מדפיס ונח, וכשמסיים מעמיס את מכונת הכתיבה על האופניים ונוסע.

'קפה שפירא' הוא בית-קפה קהילתי במרכז שכונת שפירא, בואכה תחנה מרכזית תל-אביב. שכניו הם בית-ספר ובית-כנסת מצד אחד, ובתי מגורים מצד שני. מבנה קטן באמצע גינה ציבורית ומסביבו מפוזרים ערב רב של כסאות, שולחנות, ספסלים ומחצלות. כל מקום ישיבה עם מצב הרוח שלו: כסאות קונבנציונליים לרציניים, ספסלי קולנוע הצופים אל ארגז החול בו משחקים הילדים להורים שביניכם, מחצלות לפליטי סיני והמידברן לאתגריסטים וספסלי קק"ל לאלה שמחפשים חברה. בקיצור, בית-קפה שכונתי הארדקור.

מי אמור, איטס מיגל

סביר להניח שלא תגיעו אליו אם לא תשמעו עליו קודם. גם אני, אחת שמסתובבת באזור שנים ועוברת בו כמעט כל יום בדרך מהעבודה הביתה, נודע לי על קיומו רק כי קראתי עליו איפשהו והסתקרנתי. אז הגעתי למקום ומסתבר שבאותו יום היה זה ערב עם תפריט יפני. ומה עם בירה? במקום יש ברז בירה אחד, 'סן מיגל', שמשרת בשמחה את כל הקהל. ווואלה, לא צריך יותר, והוא גם מתאים ללוות את כל המנות בתפריט האוכל שמוגש במקום.

נהניתי מהאווירה המיוחדת עד כדי כך שלמחרת סחבתי לשם זוג חברים כדי לשמוע את חוות דעתם, אחד עכבר ברים פלורנטינאי מדופלם, והשנייה חובבת בירות ויינות שמבינה דבר אחד או שניים, רק כדי להיווכח שהערב היפני שינה פניו לערב פיצות, מה שאומר ילדים, ילדים ועוד ילדים, בגדלים שונים ובווליומים משתנים והורים ששמים עליהם עין מעל קנקן של תה הצמחים. אבל כל זה לא משנה כי הרי באנו כדי ללגום כוס בירה שגם בסיבוב הזה היא לא אכזבה.

אז מה היה לנו כאן?

מזיגה: עמדת המזיגה ממוקמת בתוך המבנה כך שהיושבים בחוץ לא ממש רואים את תהליך המזיגה עצמו. העמדה צנועה מאוד והמקום מוזג בירה אחת בלבד – סן מיגל, למי שלא מכיר: בירת לאגר בהירה. לא נראה שהצוות מודע לכל רזי וכללי המזיגה, אך אינטואיטיבית הם עושים את זה נכון. והתוצאות לא מאכזבות.

הגשה: כמי שנכוותה לא מעט בנושא נפחי כוסות הבירה המוגשות בפאבים בארץ, לרבות השמות היצירתיים יותר או פחות שנותנים לנפחים אלו, ביקשתי מהמלצרית בירה "קטנה, לא גדולה", והיא מיד תיקנה אותי: "שליש לא חצי". סחתיין (!). אמרנו בירה אחת, אז זה מה שיש והיא נמזגת לכוס רלוונטית ממותגת ונקייה.

איכות: הבירה טובה וטרייה ונראה שאין בעיה עם קצב סיום החביות. עדיף ברז אחד ובירה טובה מאשר מגוון ברזים ובירה עייפה.

טעימות: כשביקשנו הוגשו לנו ליד הבירה נשנושים קטנים. בתפריט המוצע במקום שלל מנות, חלקן טבעוניות וצמחוניות. כל ערב עם הקונספט שלו.

חוויה: אם אתם מחפשים בר עם כל הפוזה של בר, זה ממש לא המקום, וגם אם אתם מחפשים בילוי שכולל טעימות של סגנונות שונים של בירה, זה גם לא המקום. אבל אם אתם רוצים כוס בירה טרייה וטובה המוגשת בכוס נקייה אחרי העבודה או בהפסקת הצהריים, או סתם בשביל להירגע על ספסל מתחת לעץ, זה בדיוק המקום.

ציון סופי: אם תיקחו קערה ותכניסו לתוכה קצת הודו, מעט תאילנד, ותפזרו מעל קצת חול מסיני תקבלו את 'קפה שפירא'.

מומלץ סנהדרינק!

קפה שפירא. רלב"ג 15, תל-אביב