רק עכשיו אפשר לנסות להבין את תוצאות השילוב בין הטלת מס בירה דרקוני לרפורמת האלכוהול. ליאור הרגיל מעיד שלא מעט לקוחות עברו לצרוך אלכוהול קשה במקום בירה. תשואות למחוקק

מה היה לנו השנה עמדה בסימן רפורמת האלכוהול, אך מכיון שאת תוצאותיה עוד מוקדם לשפוט (לא כל היבואנים ובטח לא כל הברים נכנסו לתחרות מחירים משקפת), אתרכז במס הבירה שאוטוטו סוגר שנה וחצי. בחודשים הראשונים להטלת המס היו כולם – יבואנים, יצרנים ולקוחות – בהלם, ולקח זמן רב עד שההשפעות התבררו ואפשר לנסות לנתח אותן (זו מהות השוק החופשי על פי ביבי: בוא נפתיע ונחרב כל תכנית עסקית). חלק מהתובנות הן תחושתית, אחרות מבוססות נתוני מנזר וחלק מבוססות על מכירות שוק חם (חנויות), וגם זה בערבון מוגבל (לא כל הנתונים מהימנים). השוק עלה מבחינה נומינלית כספית ב-14 אחוז בערך, אך מכיוון שהמחירים עלו ביותר מ-20 אחוז הרי שחל פיחות בליטרים של צריכה. אני יכול להעיד שלקוחות לא מעטים עברו מאז הטלת המס, וביתר שאת מאז רפורמת האלכוהול, לצריכת ליקר קשה. אם שוט ויסקי בלנד ממוצע שווה לחצי ליטר בירה אז הפיתוי ברור.

ברזי בירה רוחב
ברזי בירה רוחב
  הפגיעה במבשלות המיקרו ובבירות פרימיום מיובאות ניכרת. אמנם לאחר ההלם הראשוני חלה עלייה קטנה והתייצבות, אבל קשה יותר למכור בירה איכותית או ייחודית. טרנד המידות האקלקטיות ("הפיינט שלנו" וכו') הולך וצובר תאוצה – במקום להעלות מחיר נקטין מידות. על האיוולת שבמיסוי הזה – שמשווה הלכה למעשה בירה בריאה ועממית לאלכוהול קשה ופוגע בתעשייה המקומית הצעירה - נכתב רבות, אבל החטא בעיני הוא הרגרסיה בתרבות הבירה שהתפתחה כאן. וכן, מידות לא סטנדרטיות הן גם עלבון לתרבות הבירה וגם רמאות צרכנים שאינם יכולים להשוות מחירים.הנבואה ניתנה לשותים מה יהיה? אני פסימי למדי. המיתון מתדפק על דלתנו (כרגע בעיקר פסיכולוגי, אבל בהחלט מורגש) ויש לי הרגשה שהשילוב בין מחירי האלכוהול שיוזלו יותר והדיכאון הקיומי – המצב, זה תמיד המצב - יחריפו את חוסר האיזון שנוצר בין בירה לאלכוהול, וחבל. גילוי נאות – הטקסט הזה נכתב על ידי מחבר שמעולם לא בחל בוודקה, וויסקי, ברנדי, ג'ין ושות'. נזדרוביה ושנת שלום אינשאללה.