תדע כל אם עברייה...

"שאף אחד בעורף לא יעז לשתות עד שאחרון החיילים יקבל את הקצבה השבועית שלו - 4 פיינטס". וינסטון צ'רצ'יל...

חיבתם הרבה של האנגלים לבירה ידועה לכל ותרומתם של הרגלי השתייה בצבא הוד מלכותה מוכרים לעולם בעיקר בזכות סגנון ה-IPA (אינדייה פייל אייל) - בירה חזקה בתוספת הרבה כשות שיועדה לשרוד את המסע הארוך מרציפי לונדון לכלכותה ומשם לאחרון החיילים הבריטים בהודו.

בארץ ישראל קמה "תעשיית בירה א"י" (תוויות: אוסף פרטי, צילומי תוויות: ז'אן קלוד לוי) אבל גם לתעשיית הבירה בארץ ישראל תרמו הבריטים תרומה נאה. מקצת מתרבות הבירה שהנחיל המנדט לילידים (הכוונה לנו, רק שיהיה ברור...) שרדה ועזרה בהפיכת הבירה למשקה לגיטימי גם בצבא ההגנה לישראל, לפחות בשנותיו הראשונות.

מבשלת הבירה הראשונה בארץ נפתחה בשנת 1934 בראשון-לציון בסמוך ליקב והיתה פרי יוזמתם של הברון רוטשילד ובנקאי צרפתי בשם גסטון דרייפוס (למערכת סנהדרינק לא ידוע על קשר בינו לבין המפורסם ההוא). שמה העברי של המבשלה היה "תעשיית בירה א"י- ראשון", ובאנגלית: Palestine Brewery Rishon.

הבירה שיוצרה אז היתה מסוג פילזן בהירה והיא נקראה בשם "נשר". אגב, העוף הדורס המופיע על התווית הוא דווקא העיט שנחשב אצילי ולא הנשר אוכל הנבלות...

בנוסף ללוגו (שנשמר פחות או יותר עד ימינו) הכיתוב היה באנגלית, לעיתים בשילוב עם כיתוב בעברית או ערבית. התוצרת יועדה בעיקר לחיילי האימפריה הבריטית, קרי, אנגלים ואוסטרלים ששהו באזור עוד ממלחמת העולם הראשונה.

הרצון של המבשלה למכור בירה והצימאון הרב של החיילים בלבנט הוליד שיתופי פעולה מפתיעים. אחד מהם הוא בירה Crown, בירה שיוצרה על-פי סטנדרטים אוסטרליים עבור הקנטינות הצבאיות האוסטרליות באזור.

בירה אחרת של המבשלה נקראה Service Brand - Brown ועוטרה בדמות חייל.

ומה שתו שאר תושבי היישוב? כנראה בעיקר "בירה" שחורה, משקה מאלט כמעט ללא אלכוהול (פחות מחצי אחוז) שנקרא "ראשוניה".

התעשייה המשיכה להתפתח ובתחילת שנות הארבעים פתחה מבשלת פלשתינה מפעל נוסף בבת-ים שפעל עד סוף שנות השבעים. הבריטים גמלו רעה תחת טובה למפעל שייצר עבורם בירה ובאפריל 1948 ניסו להפציץ אותו בטענה שהמקום משמש כמסתור לטרוריסטים יהודים שיורים על הערבים. טעות בזיהוי המטרה הצילה את מפעל הבירה אך פגעה בדפוס "לוין אפשטיין" הסמוך. בנקודה הזו אני חייב לעצור ולהסביר את סערת הרגשות שעולה בי. בתור חובב בירה, הפצצת מבשלת בירה היא ללא ספק פשע מחריד ומעשה מכוער מאין כמוהו. מצד שני, בתור אספן כרזות ישנות - הפצצת דפוס לוין אפשטיין, מטובי מדפיסי הכרזות שפעלו בארץ, היא טרגדיה עצומה...

בתחילת שנות ה-50' התרחשו בתעשיית הבירה המקומית מספר אירועים חשובים שהשפעתם ניכרת עד היום הזה. תחת המותג נשר החלו בשנת 1950 בייצור בירה חדשה שנקראה אז "נשר גולדסטאר" שהפכה אחר-כך לסתם גולדסטאר וכיום היא הבירה הנמכרת ביותר בישראל.

מעניין לראות שבתוויות הראשונות, כשהמותג גולדסטאר עדיין לא היה מבוסס דיו, הוסיפו את ציור הנשר, לעיתים אף ביחד עם הכיתוב "נשר", בכדי לשוות למותג אמינות ו"בית טוב".

שנה מאוחר יותר נמכרה "תעשיית בירה א"י" לתעשיין אנגלי בשם וויליאם רובינסון שהרחיב ופיתח את העסק. בהתאם למסורת האנגלית הרואה בצבא לקוח חשוב, ובלי אווירת ה"עליהום" נגד האלכוהול בה אנו חיים היום, ייצרה מבשלת נשר-גולדסטאר בירה שסופקה לחנויות השק"ם הצבאיות ואף עצבה עבורן תווית כחול-לבן לתפארת.

שיווק הבירה בשקמיות לווה גם בפרסומים בעיתונות ואפילו בעיתון הצבאי "במחנה". בפרסומת מעודדים את החיילים לשתות בירה "במחנה, בשדה ובחופשה", כמו לומר בעצם, בכל מצב.

חשוב לזכור שבאותה התקופה, ולמעשה מאז ומעולם, הבירה נחשבה ובצדק כמשקה בריא מאוד. בין אם בזכות תהליך הבישול (הרתחה) שיצר משקה בטוח לשתייה במקומות ובתקופות בהם המים היו מזוהמים, ובין אם בזכות המרכיבים הטבעיים, הפשוטים והמזינים שישנם בכל בירה. בכל אופן, עד לא מזמן כוס בירה היתה שווה לכוס בריאות ובמשך שנים רבות פרסומות הבירה התמקדו בצד הבריאותי והמזין של המשקה.

באורח פלא בשנת 1952, שנה בלבד אחרי שרכש את המבשלה (יכול להיות "שעקצו" את האנגלי התמים?), כבר קמו לרובינסון מתחרים שהקימו מבשלה בנתניה תחת השם "מבשלה לאומית". המותג העיקרי של המבשלה נקרא "אביר" הציע בירה במספר סוגים כולל הבירה השחורה "אביר מאלט" בעלת התווית הירוקה.

השם אביר נולד, כך מספר המיתוס, מתחרות פתוחה לקהל שערכו בעלי המבשלה ובה ביקשו מהציבור למצוא לבירה שם שיהיה בעל משמעות בעברית, אבל גם באנגלית, ושיהיה כמובן קליט. ההצעה הזוכה, אביר בעברית ו-A Beer באנגלית, היא זכר לימים שהבריטים שלטו בארץ והחיילים ביקשו א-ביר...

משחק מילים נוסף בסגנון זה מופיע על תווית של Beer Sheva, (באר-שבע) בירה שיוצרה במבשלה בבת-ים שבינתיים שינתה את שמה ל"כביר") והיתה מיועדת, כפי הנראה, לייצוא.

בשנת 1968 החליטה המבשלה הלאומית על ייצור בירת פרמיום חדשה שתהיה מיועדת לשוק היוקרה בישראל ובמקביל אף ליצוא, הבירה נקראה "מכבי".

על התווית הראשונה הופיעה דמותו של יהודה המכבי, או לפחות כך רצו המעצבים שנאמין, וכבר בתחילה דרכה יוצאה הבירה למספר מדינות מעבר לים.

עם זכיית בירה מכבי בתחרויות בינלאומית שונתה התווית והוספו לה מדליות הזכייה מהתחרויות השונות. אחד הדברים המעניינים לטעמי זה שכנראה זוהי הבירה שיוצאה תחת השם O.K למצרים בתחילת שנות ה-80' שם זכתה להצלחה רבה יותר מהמותג המקומי "סטלה" ואף יותר ממותגים בינלאומיים אחרים כקרלסברג וטובורג, למרות מחירה היקר יחסית. הנה כי כן ניסיתי לסקור את ההיסטוריה של תעשיית הבירה בארץ דרך אוסף התוויות שלי. תוויות הבירה, כמו גם כרזות רחוב ופרסומות בעיתונים, בנוסף להיותן מהנות ויזואלית, מלמדות לא מעט על הבירה עצמה, התייחסות החברה אליה ועל רוח התקופה בכלל. כשמתעסקים בעבר ישנה נטייה ברורה לנוסטלגיה ולהתרפקות על העבר המוצג, על פי רוב, באור חיובי, למרות שלא תמיד כך היה במציאות. בהתחשב במצב תעשיית הבירה בישראל כיום קשה להיות אופטימי כשהעבר, בואו נודה, אכן נראה טוב יותר. הכפלת המס על הבירה לפני כשנה וחצי בין לילה (לא כמטבע לשון אלא ממש כך: האוצר אכן דאג להעביר את ההחלטה בלילה כדי שחלילה לא ניתן יהיה למכור כמה ליטרים במיסוי הישן - שגם הוא היה גבוה למדי) האטה ופגעה קשות בענף. במיוחד ביצרני הבוטיק המקומיים שרק החלו לעשות את צעדיהם הראשונים בשוק והפכה את הבירה ממוצר עממי ונגיש לכל למוצר יקר על גבול המותרות. עצוב לחשוב שלפני כחמישים שנה ידעו בארץ להתייחס לבירה כראוי. משקה טבעי ובריא, מרווה, מתאים מאין כמוהו לאקלים המקומי ומחבר בין אנשים. מדהים לראות את התעוזה הרבה בייצור ובפיתוח בירות חדשות וקידום התעשייה בשנים הראשונות לקיום המדינה וגם לפני, לרבות ייצוא לצפון-אמריקה ולאירופה. רק בשנים האחרונות אנו עדים לתחייה בענף בזכות מגוון רחב ובעיקר בזכות התעשייה המתפתחת של מבשלות הבוטיק שמספקת לנו בירה נהדרת ושלל תוויות מקסימות. *הכותב הוא אוהב בירה ושותף ב"נורמה ג'ין" ו"בפורטר אנד סאנס"