לכבוד פסטיבל BEERS שנפתח בשבוע הבא, שמוליק וולברג נזכר בימים בהם הוא היה ילד טוב ירושלים ובפסטיבל שלימד אותו איך אנגלו-סקסים שותים בירה

בשנת 1982 הייתי ילד טוב ירושלים - בחור בתחילת שנות ה-20, תמים ודי חף מהתנסויות קיצוניות בתחום השתייה. ארצנו הקטנה הציעה אפשרויות בילוי נטולות תחכום, בטח בהשוואה להיום, וירושלים על אחת כמה וכמה. במבט נוסף, היה בעיר משהו יותר ליברלי ובינלאומי מאשר היום. הבינלאומיות התבטאה במעגל אנשי עיתונות ותקשורת שנראו העתק של קודמיהם ממלחמת וייטנאם. הם התרכזו בשני מקומות מיתולוגיים בעיר באותה תקופה, ששכנו בלב שכונת נחלת שבעה - "לה בל" וה-"TAVERN" להלן הטברן.

בתמונה: בירה אנגלית בכמות שמספיקה לפסטיבל צנועבתמונה: בירה אנגלית בכמות שמספיקה לפסטיבל צנוע
בתמונה: בירה אנגלית בכמות שמספיקה לפסטיבל צנוע הטברן היה בר חו"לי אנגלוסקסי - ריח של עץ ספוג בבירה, מוסיקת פולק אנגלית/אירית/ אמריקאית ומבחר הופעות חיות. אל מעגל אנשי התקשורת הצטרפו מתנדבים מהקיבוצים שהגיעו לעיר, זרים שעבדו כאן וכמובן אנחנו, אלו שדיברו אנגלית מספיק טובה, אהבו את הז'אנר המוסיקלי ורצו להרגיש קצת חו"ל. את כולנו חיברה חברה טובה בשם ורדינה שעבדה שם, שהייתה מקושרת לקיבוץ גשר הזיו המשופע מתנדבים וגם מקושרת, למזלי, לכמה מאיתנו המקומיים. בכל יום חמישי היו במקום הופעות חיות וביניהן דייויד דקלבאום על הבנג'ו ולהקתו. דקלבאום היה רופא שיניים די סלב בעיר (עוד בטרם המילה עצמה הייתה סלבית) ולימים גם אביה של יעל מהבנות נחמה וזמרת נפלאה בזכות עצמה. בנוסף להיותו כוכב הטברן, דקלבאום היה אחד הקבועים בפסטיבל סולם יעקב שחוגג את אותו ז'אנר של מוסיקת פולק אנגלוסקסית. הפסטיבל החל בשנת 79 בהופעות אקוסטיות בלבד ונמשך כמסורת שהלכה וגדלה עד עצם היום הזה. המימונה של הקהילה האנגלוסקסית, כך הוא מכונה, רק שבמקום מופלטות יש שם בירות. גיבורי תרבות של הז'אנר מכל העולם מופיעים שם וגם כאלה שהם יותר. דייויד ברוזה לפני פרסומו, שלמה בר, יונתן מילר והטברנס, דקלבאום כאמור, יעל בתו שנתנה שם הופעה ראשונה בגיל 8 ועוד. וכך התארגנו בשנת 82 בשיירה גדולה עמוסת ארגזים של פחיות בירה עדיין מקוררות היטב אל הפסטיבל של אותה שנה שנערך בשדה במתחם קיבוץ מחניים. הייתי רוצה לתאר זאת כדבר דומה למסעות המעריצים של גרייטפול דד אבל בואו לא נגזים – למרות שבלב הרגשנו כך. הצליל היחיד שזכור לי מאותו פסטיבל הוא נקישה קסטנייטית וה "סוויש" שהגיע מיד אחריה של פתיחת הפחיות. חברי בריאן היה רק דוגמה אופיינית לאופן השתייה הנהוג שם - "סוויש", 2 דקות גמיעה, "סוויש" 2 דקות גמיעה וחוזר חלילה - ביעילות, ללא תנועה מיותרת ובקצב אחיד של חייל שטוען רובה ישן של פעם ויורה. מסביבי נשמעו המון "סווישים" כאלה, הסווישים לא נפסקו, הבירות הלכו והתחממו ואני נמוגתי לתוך האפלה ככה איך שאני, באמצע השדה. כמעט בוקר. קרניה הראשונות של השמש וחבית הבירה בבטני נלחמות על עפעפיי. "להיפתח" פוקדת השמש, "להירגע" לוחשת בנחת החבית. "סוויש" אני שומע ומיד מתעורר מבוהל. בריאן מולי, עם כמות לא הגיונית של פחיות ריקות מסביבו, הוא מושיט לי פחית בירה חמה שמתנהגת כמו גייזר.Breakfast ? הוא שואל בנימוס. בפסטיבל סולם יעקב של 82' שתו מן הסתם בירות מקומיות. בפסטיבל BEERS הקרוב לעומת זאת תוכלו לשתות מבחר איילים אנגלים ובירות אוסטרליות. BEERS 2014 – תערוכת הבירה של ישראל – הינה האירוע השנתי המרכזי של ענף הבירה שמרכז אליו את מבשלות הבוטיק הישראליות, יבואני הבירה ומותגי פרימיום מכל העולם. התערוכה תתקיים במתחם התחנה, 11-9 בספטמבר, בין השעות 23:00-18:00.