חשבתם פעם על הקשר הבלתי נפרד בין כדורגל לפאבים? ליאור הרגיל מספר על דרכו של הכדורגל האנגלי מהפאב הכפרי לאצטדיוני ענק ומציע תיאוריה לגבי מה באמת מכילים גביעי ספורט של אלופות

המבט על טבלת הפרמייר ליג באנגליה חושף טבלה עם כמה אנומליות (לפחות על פי ההסטוריה הקרובה): מנצ׳סטר יונייטד לא עושה חיל ולעומת זאת ליברפול, היריבה הגדולה מימים ימימה, במרחק נגיעה מאירופה, ואליה צמודה אברטון, הליברפולית השניה. כל זה הזכיר לי את סיפורן של הקבוצות שעל נהר המרסי וכיצד בעל פאב יצר את אחת היריבויות הגדולות בספורט האנגלי. בריטניה של טרום המהפכה התעשייתית היתה רחוקה מהמראות הדיקנסיים המדכדכים שלמדנו לזהות עם העידן המודרני. אנשי הכפר עבדו כדי לספק את צרכיהם, הרבה פחות משמונה שעות עבודה ביום, וגם חבריהם בעלי המקצוע נהנו על פי רוב מתנאים סוציאלים הגונים. תרבות הפנאי התרכזה כבר אז בפאב או בטאברן (והיו כינויים נוספים למוסדות השתייה). הפאב שימש כמרכז חברתי; כמקום בו יכול אדם לפגוש זרים שהגיעו עם כרכרות ולנו בחדרים שמעל הברים; וכספק של שתייה, אוכל וספורט.

כלום לא השתנה (צילום: שאטרסטוק)
כלום לא השתנה (צילום: שאטרסטוק)
כלום לא השתנה (צילום: שאטרסטוק) תחרויות, ובעיקר הימורים עליהן, היו מנהג רווח שהניב כסף רב לבעל הבית שארגן, מימן וגם שלט בהימורים (בוקי-בוק מייקר). התחרויות נעו מקרבות תרנגולים/ כלבים/ דובים ועד לדארטס (זריקת חצים), סוג של סנוקר, ציד שועלים, קריקט או כדורגל פרימיטבי וחסר חוקים. השיא היה תמיד בימי שני: המשכורת השבועית שולמה בשבת, יום ראשון הוקדש לענייני כנסיה, קהילה ומשפחה, והכסף שכמעט לא בוזבז בוויקאנד הפך את יום שני ליום הוללות (המושג "יום שני הקדוש" נעלם עם המהפכה התעשייתית). בימי שני היו גם הלקוחות מארגנים משחקי כדור שהתרחשו בשטח הגדול שהיה בבעלותו של כל פאב (ושימש במקור לגידול שעורה לבירה המקומית). התיאורים שנותרו משעשעים למדי – לפעמים היו אלה מאה רודפים ללא מטרה מוסברת אחרי האוחז בכדור ואז חוזרים כולם לסיבוב נוסף של בירות. במאה ה-19 התחוללו, כידוע, שינויים גדולים, אבל אותנו מעניין הכדורגל והפאב. הרכבת צימצמה את מספר הכרכרות, ואיתן מספר גדול של לקוחות לנים ושותים. הערים הגדולות, ופיתויי התעשיה, משכו צעירים רבים מן הכפר אל העיר וכך ירדה קרנו של הפאב הכפרי. הרכבת, וקיצור המרחקים, גרמה לטבע האנושי התחרותי לקבוע חוקים ארציים לסוגי ספורט שונים: בהעדר חוקים אחידים איך אפשר לקבוע שאלופי הפאב המקומי טובים יותר מאלופי פאב מקומי אחר?. גם משחק הכדורגל החל לקבל צורה מסודרת יותר. מובילי הדרך היו הפאבליק סקולס (מעין הטעייה אנגלית שכזו, כי הם כמובן האליטיסטים ביותר), אבל מהר מאד זלג המשחק במורד המעמדות. בעלי הפאבים העירוניים גילו לפתע שלשטח הצמוד בבעלותם יש ביקוש חדש, והחלו להשכיר אותו לקבוצות מאורגנות שהקימו מעין איצטדיונים מאולתרים (צריך למכור כרטיסים). בעלי הפאבים הפכו מעורבים בניהול הקבוצות – אם על ידי בעלות, חברות במועדון או נתינת חסות. החסות נאלצה על פי רוב להיות סמויה, עקב חוקי חובבנות, ובדרך כלל באה בדמות גאלונים של בירה בחינם או מתן עבודה בפאב. מספרים על סלטיק הסקוטית ועל בלקבורן וסנדרלנד הצפון אנגליות שחצי משחקניהו היו ברמנים. השכרת השטחים הביאה גם למריבות ולנטישות של קבוצות בגלל דמי החכירה. טוטנהאם, למשל, נטשה את הפאב הראשוני שלה ועברה למגרש מול ה"וויט הארט אין", שם היא משחקת עד היום. אברטון הוקמה ב-1878 בעיר ליברפול, ולאחר מספר שנים ומספר אצטדיונים חתמה עם בעל הפאב "דה סאנדון" בדרך אנפילד, ג'ון הולדינג שמו. מהר מאד ניצל זה את עושרו, נכנס להנהלה והתמנה ליושב ראש. חילוקי הדיעוחת לא איחרו לבוא: מדיונים על חולצות עם לוגו הפאב ועד למיני רישומי נדל"ן בעייתיים (או במילים אחרות – סוג של אלי טביב ליברפולי). החבר'ה התכנסו ללא נוכחותו, הדיחו אותו ועברו לפארק של פאב אחר ("גודיסון"). ג'ון הולדינג נתקע עם אצטדיון ועשה את הצעד ההגיוני - הוא הקים קבוצה יש מאין. בתחילה ניסה לרשום אותה כאברטון בע״מ, אבל לא צלח משפטית, ונאלץ לקרוא לקבוצתו על שם העיר: מועדון הכדורגל של ליברפול. ליברפול משחקת באנפילד עד היום (או לפחות עד שבעליה האמריקאים יחליטו אחרת). אחרית דבר: אברטון היתה אחת מאריות הליגה בתחילתה ואז שקעה לבינוניות (עם הבלחות רגעיות), רק בכדי לראות את יריבתה לדרבי הופכת בשנות השבעים והשמונים לאימפריה בקנה מידה עולמי. ליברפול, בתורה, נאלצה לראות את יריבתה הלאנקשיירית מנצ׳סטר יונייטד משתלטת לה על כל הגביעים. אם חושבים על זה, ומבינים את ההיסטוריה של המשחק, הרי ברור שמדובר בכלי שתיה שאינם מכילים מים או קוקה קולה. עולם הפאבים, שפיתח את המשחק, איבד את השפעתו עם הנפקת גינס ב-1886. ההנפקה החלוצית הביאה להנפקות של מבשלות אחרות, ועם הכסף הגיעה השתלטות כלכלית על רוב הפאבים באנגליה ואובדן הקשר הייחודי עם הקבוצות. בסופו של דבר הסתובב הגלגל מחדש, מהפיכת רשת סקיי ורופרט מרדוק החזירו את הכדורגל לפאב ואת עולם הבירה לכדורגל עם חסויות ענק, אבל זה כבר נושא לסיפור אחר ועצוב.