טל חוטינר החליט לרוץ חצי מרתון (אין לנו מושג למה) והבין שעם כל הכבוד למשקאות איזוטוניים ולג'ל אנרגיה, בירה היא המשקה המושלם לסוף ריצה. כן כן, אפילו מבחינה בריאותית
טל חוטינרמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
טל חוטינר החליט לרוץ חצי מרתון (אין לנו מושג למה) והבין שעם כל הכבוד למשקאות איזוטוניים ולג'ל אנרגיה, בירה היא המשקה המושלם לסוף ריצה. כן, אפילו מבחינה בריאותית
מי שמכיר אותי יודע שאני מעדיף לשתות בירה מאשר מים. אין לי בעיה עקרונית עם מים, אבל שמתי לב שאני לא יכול לשבת בצהריים ולשתות 2-3 ליטר מים עם החברים. זה פשוט לא נכנס לגוף. בירה, לעומת זאת, אלמלא הרשויות ונורמות החיים, הייתי ממשיך לשתות עד הערב. מי שמכיר אותי יודע שגם לנהוג 21.1 קילומטר נראה לי די מיותר.בירה בשלג 1 סיום מושלם לריצת חצי מרתון (צילום: שאטרסטוק)
לפני כשנה החלטתי, לא יודע בדיוק למה, להציב לעצמי יעד ולרוץ את חצי מרתון תל אביב, כלומר 21.1 ק"מ. מאחר ואני לא בדיוק הטיפוס המתאמן, ואת סרגל המאמץ השארתי בטירונות, ההכנות לא היו אידאליות. לשם דוגמא - לאחר מסע שיכורים קולינרי בחיפה, שכלל נסיעה ברכבת ואז "מעיין הבירה", "העוגן", "הסנדק" ו"קלמן" לסיום, קמתי בבוקר והחלטתי שיש לי זמן ואני יכול להתאמן. נסעתי לפארק הירקון ורצתי קצת מתנודד 18 ק"מ, תוך עצירה תכופה בברזיות.
היו עוד שתי ריצות הכנה קצת יותר קצרות עד ליום הגדול - 15 למרץ 2013 מרתון תל אביב, או בשבילי חצי מרתון.
עקב החום המובטח באותו יום קרו כמה דברים עקרוניים: המרתון השלם בוטל, מה שהפך את המקצה שלי ואותי ל"רציניים" של המרוץ; שעת הזינוק הוקדמה לשש בבוקר, שעה קשה מאד שמצריכה התעוררות והכנות בסביבות ארבע בבוקר; והחום הכבד הצריך שתיה מרובה ביום שלפני ובבוקר המירוץ. אני לא מהאנשים שמסוגלים לתקוע ליטר וחצי של מים עם היקיצה, אלא אם שתיתי המון לילה לפני והפעם די שמרתי על עצמי.
חבר מרתוניסט נתן לי שני כדורי מגנזיום לקחת תוך כדי המרוץ פעם בשעה וגם אקמול בגלל כל מיני כאבי בירכיים שנובעים מישיבה נמוכה מדי על השרפרפים אצל מתי.
מה שהבין גם חמור כמוני הוא שמעבר לאיבוד הנוזלים שאותו אפשר להחזיר בשתיית מים, הגוף מאבד גם קלוריות, מלחים ומינרלים ועל כן יכולה להיווצר "הרעלת מים" - שמתרחשת כשמכניסים יותר מדי מים לגוף וגורמים לדילול הדם ממלחים עד יצירת התקף מסוכן.
בקיצור איכשהו הצלחתי לגמור את הריצה הזאת תוך כדי שתייה רבה בתחנות השתייה וכל מיני מגנזיום וכאלו והגעתי למתחם הסיום. בישורת האחרונה משרתון תל אביב ועד לאינטרקונטיננטל, הייתה לי הרגשה שזה פשוט לא נגמר ושאני מדלג על יותר מדי אנשים שנפצעו או התייבשו. במתחם הסיום עם הרבה טקס בישבן הבנתי שכנראה מישהו מת מהתייבשות במהלך הריצה.
אחרי קצת מתיחות וחטיף אנרגיה עם טעם של נסורת, נמאס לי מבקבוק המים ומכל השמחה והבריאות מסביבי. לקחתי את אמיר, החבר שרץ איתי, כדי לנסות לקפל את הרגליים בירידת שתי מדרגות אל הבירה הנכספת בקיוסק של מנטה ריי. כשזה הצליח ישבנו בשעה 8:30 בבוקר, לאחר 21.1 ק"מ ריצה, ושתינו במהירות לא נתפסת כליטר בירה (אמיר חצי).
כמה עובדות
בניגוד למים בירה מכילה מלחים, מינרלים, פחמימות, נוגדי חימצון ואפילו ויטמינים.
בסיום מרתון ברלין מחלקים לכל משתתף בירה בעלת אחוז אלכוהול נמוך כחלק מההתאוששות.
לבירה לחץ אוסמוטי דומה לזה שבתוך גוף האדם ולכן היא נספגת מהר יותר ממים ומתאימה לרווית צימאון גדול.
חוץ מזה היא עושה נעים.
חזרתי מלא אנרגיה הביתה לארוחת בוקר ובירה קטנה לפני שנסעתי לי לשישקו לעוד יום שישי מטורף שם שתיתי עוד קצת כי הגוף ממש אמר לי שהוא צריך עוד מלחים.
למחרת בבוקר לא יכולתי לזוז.
