למה אנחנו אוהבים לשתות ביום?

הבירה זולה יותר, הפאב ריק יותר והבוקר שאחרי נטול כאב ראש וייסורי מצפון. ניר קיפניס מנסח את מניפסט התנועה למען שתייה באור יום

מי לא מכיר את ההרגשה: יצאתי בערב הקודם, שתיתי קצת, המשכתי לשתות, עברתי לעוד מקום, הברמן הוציא כמה צ'ייסרים ו... למרות שהקפדתי לשתות קצת מים בין צ'ייסר לבירה, התעוררתי עם פה יבש, כאב ראש ותפקוד מוגבל שמתחיל לפוג רק בשעות אחר-הצהריים של יום המחרת. עם השנים העסק נהיה עוד פחות פשוט: היכולת שלי להתאושש מלילה של שתייה הלכה וקטנה ביחס הפוך למטלות שעלי לבצע במשך היום (ילדים, עבודה ועוד). אלא שאז גיליתי שחייתי לא מעט שנים בטעות, ושהפרידה מחיי הלילה לא חייבת להיות מכאיבה כל-כך אם לוקחים את התענוג לשעות אחר-הצהריים. ההכרה הזאת הכתה בי לפני כמה שנים, באחת הנסיעות האחרונות לאירופה או ארצות-הברית, כשראיתי איך כשהמשרדים מתרוקנים הפאבים מתמלאים: אנשים עומדים בחבורות, שותים בירה או שתיים או שלוש (בדרך כלל בתעריף הפי האואר מוזל) ואחר-כך ממשיכים הביתה, אל החלק השני של היום - אל בני/בנות הזוג, אל הילדים ואל כל הדברים הטובים שהרעיפו עלינו בנדיבותם החיים.