גיא רובננקו נסע לסימפוזיון האוכל באדינבורו, אבל אחרי שהכיר את ה'בלאק בוטל' הוא נשאר באיילה...
גיא רובננקומעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
גיא רובננקו נסע לסימפוזיון האוכל באדינבורו, אבל אחרי שהכיר את ה'בלאק בוטל' הוא נשאר באיילה...
אחת מחוויות האלכוהול הנעימות שזכורות לי היתה הנסיעה לאי איילה - ה'מכה' של חובבי הוויסקי המעושן בעולם. אני בכוונה לא אומר "נסיעה לסקוטלנד" כי בקושי ראיתי את סקוטלנד באותה נסיעה. המטרה העיקרית היתה בכלל ביקור בסימפוזיון האוכל של אוקספורד - כנס שנתי שמושך אליו מלומדים וחובבי אוכל מכל רחבי העולם.
הבלאק בוטל הוא בלנד של מאלטים מעושנים מאיילה שניתן למצוא בכל בר בסקוטלנד - וויסקי של סקוטים אמיתיים ... (צילומים: יח"צ) וויסקי בלאק בוטל הוא בלנד של מאלטים מעושנים מהאי איילה - וויסקי של סקוטים אמיתיים ... (צילומים: יח"צ)
כשהחלטנו, בת-זוגי רונית ואני, לנסוע לכנס הזה בפעם השנייה, הודיע לנו דוקטור אלי לנדאו ז"ל, חבר יקר ואחד מידעני הקולינריה הגדולים שקמו לנו בארץ, שהוא ואשתו נדיה מצטרפים אלינו. "אבל למה", שאל הדוקטור מתחת לשפם, "שלא ניסע לאיילה לשתות קצת וויסקי לפני?". ואנחנו, חובבי וויסקי מעושן שכמונו, סברנו שמדובר בהגיון ברזל והסכמנו מיד...
כשנחתנו בגלזגו נכנסנו מיד לרכב השכור ופתחנו בדהרה לאורך החוף. הדוקטור הטוב נהג כמו מי שהמוות בעקבותיו (מה שבדיעבד היה נכון ומעציב). לפנות ערב הגענו ל'בד אנד ברקפסט' משונה, אכלנו ארוחת-ערב איומה וצנחנו לשנת לילה קצרה. בחמש בבוקר, עם עלות השחר (לא באמת - השחר בסקוטלנד נוטה לעלות בעשר), קמנו ודהרנו כמו רוח סערה לכיוון תחנת המעבורת לאיילה.
רוב האנשים שאני מכיר שביקרו שם, הגיעו לאי הקטן והמבודד בטיסה - מעשה מופרך לדעתי. מדובר במטוסים קטנים ועלובים שצריכים להתמודד עם רוחות שמגיעות מהים הצפוני. עדיף עשרות מונים לשוט במעבורת. עלינו עם האוטו למעבורת ומיד יצאנו לחפש בה את המסעדה כדי להספיק לחטוף ארוחת בוקר סקוטית (שתי ביצי עין, טוסט, שעועית אפויה וחתיכה של האגיס - אלוהים, כמה שאני אוהב האגיס...).
אחרי שהרגענו את הרעב המתנו בסבלנות שיפתחו את הבר הקטן שעל המעבורת (זה היה בעצם מזנון שמכר גם אלכוהול, אבל בשם הרומנטיקה - גם מזנון סקוטי נדמה לבר). כשפתחו אותו התגלה לעינינו שלט קטן ומשמח שהכריז על וויסקי החודש - "בלאק בוטל". אני מודה שעד אז לא הכרתי את הוויסקי.
שאלנו את המוכר מה זה, והוא אמר שזה וויסקי של סקוטים אמיתיים - בלנד של מאלטים מעושנים מאיילה ושנוכל למצוא אותו בכל בר בסקוטלנד. מיד הזמנו כוסית. ועוד אחת. ועוד אחת, ועד שהגענו לאי - כבר לא היה אכפת לנו אם המעבורת תטבע. אם מחלקים צ'ייסרים של בלאק בוטל במטוסים הזעירים, בפעם הבאה אני מוכן גם לטוס.
בלאק בוטל נוצר לראשונה ב-1879 וקיבל את שמו מהבקבוק שהיה עשוי זכוכית שחורה. למרות שהוא הפך לוויסקי נפוץ מאוד בסקוטלנד, הוא לא נודע בשל האיכות שלו והתקבע כוויסקי עממי ופשוט שאפשר היה למצוא בכל פאב סקוטי. עם השנים הלך המותג ודעך (והבקבוק שינה את צבעו לירוק), עד שבשנת 1990 החליטו החבר'ה במזקקת "ברן סטיוארט" להחיות את המותג וליצור בלנד חדש.
הבלנד שנוצר הורכב ממאלטים של איילה, כלומר, הרבה כבול, מעושן ומריח מיוד - מסוג הבלנדים שאו שאתה אוהב או שאתה לא סובל. אנחנו כאמור, אהבנו מאוד וכל חובב סינגל מאלטים של איילה מצא בלנד זול ונחמד שענה על הדרישות שלו בלי לעשות לו חור בכיס.
העניין הוא שכנראה לא כולם אהבו, ובשנת 2013 שוב שונתה הנוסחה, והדגש על המאלטים של איילה ירד ולבלנד נוספו מאלטים מאזור הספייסייד. האופי של הבלאק בוטל הפך עדין ונגיש יותר, למרות שיש בו עדיין נוכחות מעושנת ברורה.
שינוי נוסף שהתרחש ב-2013 הוא החזרה לבקבוק זכוכית בצבע שחור. למרות שאני מודה שאישית, הגרסה הקודמת והמעושנת היתה חביבה עלי יותר, גם אחרי השינוי מדובר באחד הבלנדים הראויים והמוצדקים ביותר שקיימים בטווח המחירים הבסיסי.
וויסקי בלאק בוטל. מחיר מומלץ: 130 שקל
