יאיר גת השתתף בסדנת ערבוב ויסקי של גרנטס. איך התוצאה? בואו נגיד שהמאסטר בלנדר של המזקקה לא צריך לחפש עבודה חדשה

חדר המסדרונות של מרכז מאיירהוף לחינוך לאומנות, נראים כמו המסדרונות של כל בית ספר יסודי בעיר. על הקירות הצהבהבים תלויים גושי עיסת נייר בצבעים עליזים, יצירות אומנות , כאשר הן יסיימו את סיבוב ההופעות שלהם במרכז, הן יגיעו מן הסתם לבתים של הילדים שיצרו אותן."זה מקסים, חמודי", יאמרו להם ההורים. הם יתכוונו בעצם למשהו כמו: "מה זה הגועל נפש הזה, איפה לעזאזל אנחנו הולכים לתקוע אותו ולמה אנחנו משלמים כל כך הרבה בשביל חוג פיסול בעיסת נייר?". כבר כמה שנים, לא ראיתי מסדרות כאלה מבפנים, והטיפוס לקומה השנייה של המרכז, העלה בי זיכרונות של אספות הורים. כאלה שבהן אמרו להורים שלי שאני לא משתדל מספיק, וכאלה שבהן אמרו לי שהילדים שלי... אני לא יכול לפרט. שמעתי שהם גולשים כאן לפעמים.

בתמונה: וויסקי שיאיר לא ערבב
בתמונה: וויסקי שיאיר לא ערבב
בתמונה: וויסקי שיאיר לא ערבב מה חיפשתי בקומה השנייה של מרכז מאיירהוף לאומנות? אז ככה, בזמן שבקומת הכניסה התקיימה תערוכת Whiskey Live, שתי קומות מעליה נערכה סדנת בלנדינג של גרנטס. על שולחנות הפורמייקה הלבנים, הונחו שבע כוסות טעימה ובהן שני סוגי וויסקי שעורה וחמישה סוגי סינגל מאלט. המשתתפים בסדנא, שרובם הכינו את מצב הרוח שלהם מראש, התבקשו לבחור בלנד אחד מתוך שלושה שהוכנו מראש ולשחזר אותו בעצמם. בשלב הראשון בחרתי את זה שהכיל הכי הרבה ריחות של כבול. "אם לא ילך" חשבתי לעצמי לפני שהתחלתי לעבוד, "תמיד אוכל להוסיף עוד סינגל מאלט עם המון כבול. יש מזקקות שזה הצליח להן". הניסיון הראשון היה מזעזע. מבחינת האף הייתי קרוב, קצת יותר מחוספס מהמקור, אבל בסביבה. הטעם לעומת זאת, היה רחוק מכל מה שאני מוכן להכניס לפה בדרך כלל והסיומת אלכוהולית ולא נעימה. שפכתי הכול והתחלתי מחדש, בלי להתייחס לדוגמא. קצת מזה, עוד קצת מההוא. רגע, זה כבר מזכיר משהו. ועכשיו עוד טיפה מזה עם העשן. עוד לגימה, עוד הרחה וזהו. זה התלבש. תערובת עשירה של הרבה פירות יבשים, הרבה עשן והרבה עץ, לא מאוד קרובה למקור, אבל לפחות, מאוזנת. מזגתי את התוצאה לבקבוקון הרפואי, הודיתי לצוות וחזרתי לתערוכה. כמו ילד שהביא הביתה את עיסת הנייר הצבועה שלו,הסתובבתי בין המבקרים ושיווקתי את הבלנד שלי באגרסיביות, של אחד שהתחיל לשתות כמה שעות קודם. שימח אותי מאוד כשכולם אמרו לי שהוויסקי טעים ושהצליח לי. אבל במחשבה שנייה, סביר יותר שהם התכוונו למשהו כמו"מה זה הגועל נפש הזה ומה נשתה עכשיו כדי להעביר את הטעם שלו?"