מומלץ בחום: פר פרנסואה

לכבוד החורף בוחרים חברי מועצת סנהדרינק את הדרינק החום שעושה להם חם בלב. והפעם: רותם דרוב עם קלבדוס פר פרנסואה...

סתיו מושלם עבורי יכול להתקיים רק בפריז, אני כותב את הטקסט הזה שתי יממות לאחר הזעזוע שעבר על בירת ההדוניזם העולמית, ושתי יממות לפני שאני עצמי עולה על מטוס לעיר האורות. "קר וגשום, אז למה אתה נוסע דווקא עכשיו?", הם שואלים אותי, ואני פורץ בצחוק ועונה: "סתיו פריזאי זה כל מה שבנאדם צריך, סתיו אמיתי וכוס קלבדוס בבר אפלולי ברובע השלישי.

השגרה הזו שעד שמשהו זז אפשר בינתיים ללגום איזו כוסית באמצע יום עבודה תמיד נראתה לי נפלאה… (צילום: יח"צ) למה קלבדוס? בתור מי שכל ספר רביעי שהוא קורא נכתב על-ידי ז'ורז' סימנון (ובארץ העבירו הילוך בהוצאות הספרים ומתחילים לתרגם את מאות הספרים שהוא הוציא ביותר מהוצאת ספרים אחת...), לא היתה לי ברירה. הדמות הכי מפורסמת של סימנון היא המפקח מגרה, דמות (דמיונית כמובן) נערצת במשטרת פריז של שנות השלושים עד שנות השישים. איש גבוה, רחב, מקטרת תמידית תחובה בפיו, פותר חידות לא על-ידי ניתוח עקבות, או סימנים כימיים כמו הקולגה הספרותית שרלוק הולמס, אלא כמו שהצרפתים אוהבים – על-ידי ניתוח האישיות של הקורבן, של הפושע ושל כל הסובבים.

ומגרה שותה, או הו כמה שהוא שותה. כשהעלילה מתרחשת באביב או בקיץ הוא לוגם בירה קרירה או יין לבן. זכורה לי עלילת רומן בו הוא נשלח לחבל ארץ מרוחק כדי לפתור פרשיית רצח, והתושבים שמתרגשים מבואו מתעניינים אם היין הלבן המקומי יערב לחכו. אני חושב שעמוד שלם הוקדש רק לתיאור של היין, אבל כשגשום וקר המפקח מגרה שותה דווקא קלבדוס, אותו ברנדי שעשוי מתפוחים במקום מענבים ומיוצר רק בנורמנדי. יש גופה בסן-מישל ברובע הלטיני? הוא יבחן אותה, יחכה עד שיגיע איש הזיהוי הפלילי, ובינתיים ישאיר שוטר מקוף צעיר לשמור על הגופה וייקח את הבלש הצעיר שמתלווה אליו וביחד יעברו את הכביש לביסטרו הסמוך ללגום קלבדוס. ותמיד יש בפריז איזה בר או ביסטרו מעבר לפינה שאפשר ללגום בו משהו קטן, יותר מדי שעות במשרד? עד שהטלפון המיוחל מהמעקב אחר החשוד יגיע, המפקח מגרה יציב איזו מזכירה או שוטר בהמתנה לשיחת הטלפון וירד לבר שמול תחנת המשטרה. הוא יכנס לבר אפוף בשתיקה מהורהרת, חומק מהגשם ששוטף את הרחובות, הברמן יגיש לו כוסית קלבדוס מבלי להוציא מילה ומגרה יהמהם לו משהו כאות תודה. השגרה הזו אצל הצרפתים, שעד שמשהו זז אפשר בינתיים ללגום איזו כוסית באמצע יום עבודה - תמיד נראתה לי מופלאה, בתור אחד שמסתכלים עליו עקום במקומות עבודה כשהוא מחליט להוסיף עוד 10 שקלים לעסקית ולקחת כוס בירה. בארץ הקלבדוס עדיין לא תפס ממש, בטח לא ביחס לוויסקי או לקוניאק ואין שום סיבה שלא. מי שרוצה להעז ולהיכנס לעולם הקלבדוס, פר פרנסואה (Père François) הוא הבחירה הראויה. כמו וויסקי, גם קלבדוס מתיישן בחביות עץ (שנתיים מינימום על-פי חוקי נורמנדי) ומחירו בהתאם יכול לטפס עד למאות שקלים לבקבוק. פר פרנסואה ניצב בקטגוריית המחיר הנמוכה יותר, רק כ-115 שקלים, ומהווה שער כניסה מעולה לעולם הקלבדוס. רעננות וחספוס של תפוחים שתוקפים את החך בו זמנית (בנורמנדי יש מזקקות שמשתמשות ב-100 זני תפוחים כדי לזקק את הקלבדוס שלהן), ואפשר לשתות אותו בדיוק כמו וויסקי – נקי או עם קרח, ואפילו להשתמש בו כמרכיב ייחודי בקוקטיילים.