סיפורי שתייה רבים נקשרו בשמותיהם של סופרים. חלק מהם פעלו בזכות האלכוהול וחלק דווקא בגללו. מירה איתן על חברות עמוקה עם אלכוהול, יצרים ויצירה

ג'יימס ג'ויס 1882 – 1941 למרות שהתחנך בחינוך ישועי, נראה כאילו ג'יימס ג'ויס, אחד הסופרים החשובים ביותר של המאה העשרים, ירש את האלכוהוליזם מאביו. מה שנותר לו לאחר הלימודים היתה חיבה רבה לזונות, למשקה החריף ול... כתיבה. כנער צעיר הוא נפנף בהישגיו בשירה ובשתייה, אך כשהתחבר עם חדרנית חסרת השכלה, הוא עשה את הפריצה הגדולה של כל הזמנים ביבשת האירופית.

זונות, משקה החריף וכתיבה. ג'יימס ג'ויס (צילום: יח"צ, הוצאת עם עובד)
זונות, משקה החריף וכתיבה. ג'יימס ג'ויס (צילום: יח"צ, הוצאת עם עובד)
זונות, משקה החריף וכתיבה. ג'יימס ג'ויס (צילום: יח"צ, הוצאת עם עובד) הזוג הלא מוערך חי בעוני מחריד בכל אירופה. לאחר שלמד רפואה בפריז, עזב את אירלנד סופית, אחרי נישואיו לנורה, עקר לטרייאסטה, וכתב חלק מיצירותיו הנודעות ביותר. באותם ימים ג'ויס עבד בהוראה ובתרגום, פרט לכתיבה ממנה אי-אפשר היה להתפרנס, כשאשתו נורה הציעה בסבלנות שיכתוב "משהו פשוט, משהו שאנשים יוכלו להבין". בשנת 1920 עברו בני הזוג לפריז, שם סיים, לאחר שנים רבות, את יצירתו המדהימה והגדולה מכולם, יוליסס. הספר נאסר על הציבור באנגליה, עם זאת שבחו אותו וסגדו לו כמו לתורותיהם של אלברט איינשטיין וזיגמונד פרויד. בפריז, במעגל האבסינט, הוא התחבר עם ארנסט המינגווי, עזרא פאונד וט. ס. אליוט ונהג לשתות אתם את כל הכספים אותם נתן לו פטרונו. את כל כתביו כתב ג'ויס תוך כדי שתייה והילולה. ככל שצרותיו הלכו וגברו, כך גברה כמות השתייה שלו. בתו אושפזה כסכיזופרנית אלימה ובנו מת מאלכוהוליזם כשהוא ונורה רבו בצורה אכזרית ומחפירה. ג'ויס מת לפני שהצליח להסביר את ספריו האחרונים הקשים ביותר להבנה. ארנסט המינגווי 1899 – 1961 ארנסט המינגווי נולד למשפחה עשירה למדי באילינוי. בגיל 18 החל לחפש אחר פעילות, מכיוון שלא היה מספיק בריא כדי לשרת בצבא במלחמת העולם הראשונה. לבסוף התנדב כנהג אמבולנס, שם הצטיין במיוחד, נפצע וזכה במדליה על הישגיו ואומץ לבו. את עבודתו החל כעיתונאי וסופר נובלות צעיר ועבר לפריס בשנות העשרים. בפריס התחבר עם צעירי התקופה הפוריים כמו ג'יימס ג'ויס, גרטרוד שטיין, עזרא פאונד, פיקאסו ואחרים, שנהגו לשבת בפאב קבוע, ניו יורק האריס, ושתו כמויות של בלאדי מרי. כשספריו התחילו להצליח, הוא בילה את רוב זמנו בדיג, בשתיית אבסינט ובמעט כתיבה. אחרי ההתאוששות ממלחמת האזרחים בספרד, בילה המינגווי רוב מלחמת העולם השנייה על ספינה אותה צייד ברדיו, גלונים רבים של רום ומספר כלי נשק והפליג עם חבריו בחיפושים אחר צוללות גרמניות. בשנת 1944 חזר בשמחה אל פריס המשוחררת ואל הבר הקבוע וחגג עם חבריו למעלה משבוע בתוך הבר עצמו בשתייה. בשנות החמישים, לאחר שזכה כבר בפרס נובל, החלה השתייה לתת אותותיה על הכתיבה שלו ועל התנהגותו. הוא נעשה מדוכא במיוחד עקב התרסקות מטוס שכמעט והרגה אותו והטביע את פצעיו הקשים ברבע בקבוק ויסקי ביום. לאחר שניסה להתמודד עם הדיכאון מספר פעמים, ביום הולדתו ה-62 הוא ירה בעצמו, ממש כפי שעשה שאביו לפניו. דורותי פרקר 1893 – 1967 הסופרת והמשוררת דורותי פרקר התייתמה בגיל עשרים ואיבדה את אחיה בטיטאניק. בהישארה לבד תמכה בעצמה תוך כדי כתיבת מאמרים 'ביצ'יים' בניו יורק סיטי, לימוד פסנתר וכתיבת שירים. פרקר שימשה כדמות המרכזית של קבוצת אינטלקטואלים תקופתית שנפגשה לארוחות ורכילויות במלון ניו יורקי, קבוצה בה היו גם הסופר נואל קווארד והשחקן הרפו מרקס. היא פיתחה חיבה מיוחדת לג'וני ווקר נקי ולסמים אקזוטיים, תוך כדי זה שהיא מצהירה "המשכורת היא לא נושא חשוב בעיני, אני צריכה רק מספיק כדי לשמור את גופי ונשמתי בנפרד". מאוחר יותר, כשחלקה את הסטודיו שלה עם אחד האמנים, הוא בנה לה בדירת הסטודיו המשותפת אמבטיית ג'ין במרכז. פרקר הייתה שתיינית רצינית ונכנסה תכופות לדיכאונות קשים. היא ניסתה לטפל בעצמה ולשלוט בשתייה שלה. הפתרון היצירתי שלה לאלכוהוליזם היה להוסיף סודה לוויסקי שלה, תרופה שמשום מה לא הצליחה במיוחד. למרות שזכתה באוסקר על תסריט 'כוכב נולד', היא סומנה ברשימה השחורה על סירוב שיתוף פעולה עם הסנטור מקארתי האנטי-קומוניסט והיתה במעקב של ה-FBI כ-15 שנים. באמצע שנות החמישים שלה, לאחר שלוש מערכות נישואין שבאו אל קיצן, היא התגוררה עם שני גברים, אחד מבוגר ואחד צעיר ועברה את שארית חייה המידרדרים בתוך ענן של אלכוהול, סיגריות ומעריצים צעירים. על מצבתה נכתב "Excuse my dust", מה שעזר לזכור אותה כמו שיר התהילה שלה למרטיני: "אני אוהבת לשתות כוסית מרטיני שתיים לכל היותר בשלישית אני מתחת לשולחן ברביעית, מתחת למארח".