הכי טוב שיש: קרבת-דם

מבחינתנו, נקניק דם זה מסוג המאכלים שאו שאוהבים אותו או שממש אוהבים אותו. לניר קיפניס יש המלצה לכל מי שחושב כמונו

הפעם אפתח בגילוי נאות: האנשים שמאחורי ה"סרווסריה", מלבד היותם חברי סנהדרניק, הם גם חברים טובים שלי עד כדי כך שכאשר עלה אצלם הרעיון לפתוח בר-ספרדי, נסעתי עימם למדריד כדי לתור ביחד את מסעדותיה המעולות של בירת ספרד. כיוון שכך, כל ביקורת שלי עליהם תהיה בבחינת "גילוי-עריות אתי", ובכל זאת, לפעמים מוכרחים לפרגן גם לאנשים הקרובים אליך ביותר. אני מניח שהביטוי "קרבת-דם" (על אף שככל הידוע לי איננו קרובי משפחה) הולם את האייטם הזה שבמרכזו ה"מורסייה", נקניק-הדם הספרדי שנבדל מעמיתו מצפון אירופה, בכך שהוא עשיר מאד בתיבול, כולל בצל, קינמון, ציפורן, פלפל אנגלי ופפריקה.

לרקוד על הדם. המורסייה של הסרווסרייה מי שלא נרתע מהמקור המאוד בסיסי של המורסייה, יגלה שזו של ה"סרווסריה" צלויה על הפלנצ׳ה, עטופה בבייקון, ומוגשת על ברוסקטה ופלפלים בתחמיץ שרי. המנה הזאת מזוהה בעיקר עם סגנון המטבח הבאסקי, אבל ברבות השנים הפכה לנפוצה בכל רחבי ספרד. למורסיה יש שתי גרסאות מרקם עיקריות: אחת לחה ורכה והשנייה יבשה וקשה. בגדול (ואולי מדובר בהעדפה אישית שלי) את הוורסיה היבשה נחמד לצרוך כנקניק פרוס ועשיר בטעמים, בעוד שהגרסה הרכה יותר יכולה לסבול גם את חום המטבח. המורסייה שלפנינו מגיעה מאזור בורגוס שבצפון ספרד, והיא מתובלת בבצל ותבלינים שונים כמו קינמון, פלפל אנגלי ופיימנטון. כדי שלא ניתן לשמש התל-אביבית לקפוח על ראשה של הצפון-ספרדית הזאת, הניח עינב, השף, כומתה קטנה על ראשה בצורת ביצת שליו (בסגנון "עין"), ובכך הפך אותה למעשה למעין "טייק-אוף" קטן על ארוחת הבוקר כאשר כל-כך הרבה מרכיבים שמזוהים עם הארוחה החשובה ביום (בייקון, נקניק, ביצה, ירק ולחם), מככבים זה לצד זה במנה אחת קטנה. עכשיו כל שנותר לי לעשות, הוא לשכנע את החברים שלי שיפתחו גם לארוחות-בוקר. 38 שקלים לשתי ברוסקטות-מורסייה. "סרווסריה", בן-יהודה 48, תל-אביב.*נתקלתם במנה טעימה במיוחד בתפריט הבר שלפניכם? מצאתם דרינק או ביס שגרם לכם לומר "וואו!" – מכבד קצוץ ועד קרם ברולה, מסלט איקרה ועד הבלאדי מרי המושלם, מצורת הגשה מיוחדת ועד לחוויה אפקטיבית ושונה – היו גם אתם ל"סנהדרינק"! שתפו אותנו בהמלצות שלכם – והמוצלחות שבהן תזכינה לחשיפה במדור"הכי טוב שיש".