שמנו לחברי מועצת סנהדרינק 300 ₪ ביד וביקשנו מהם לקנות לעצמם יין לחג. קבלו את הבחירה של ניר קיפניס…
"קח 300 שקלים, תביא שישה בקבוקים", אמר לי יוסי בוזנח, ראש דסק היין של המועצה. כבר כמעט שאמרתי: "אבל למה אבירם יכול לבחור רק שניים?", אבל אז התברר שהדון נותן דוגמא אישית ומנסה לדחוס 12 בקבוקים לתקציב של 300 שקלים, כך שמה לי כי אלין על חצי-עבודה? רבים מחבריי עיתונאי היין, כבר שכחו את היום שבו שתו בקבוק יין ישראלי שעלותו כ-50 שקלים. האקסיומה אומרת שקשה למצוא בקבוק יין ישראלי טוב, קל וחומר כזה שיתאים לשולחן החג בפחות משמונים שקלים.
אלא שאקסיומה, אם זכרוני אינו מטעני, היא הנחת-יסוד שלא ניתן להוכיח, אך עדיין אין מערערים עליה, כלומר – היסוד הדתי של המדע לאמור: "כזה ראה וקדש", ואני – אתאיסט בן אתאיסטים – חונכתי תמיד להטיל ספק. לא אגרור אתכם לדיון תיאולוגי-פילוסופי, אלא רק אציין שלפחות במקרה דנן, הטלת-הספק השתלמה ובגדול. עלות כל ששת הבקבוקים שבחרתי היא 295 שקלים, ועם כל המבצעים המיוחדים לחגים, יש סיכוי שתישארו ביד אפילו עם קצת עודף...
לא, אתם לא טועים: בחרתי לפתוח דווקא ביין מתוק, זה שמשום מה חובבי-יין אף פעם לא סופרים. אלא מה? שהלילה הזה כולנו מסובין: הן המבינים ביין, הן ההדיוטות והן אלה שיין "חמוץ" להם – מסבתות ועד לילדים. נכון שאת כל אלה אפשר לפטור בתירוש, אבל כבר למדתי שבעזרת הבקבוק הנכון, אפשר לקרב אל חווית היין גם את מי שנדמה כבר ל"מקרה אבוד". ה"ירדן מוסקט" של יקב רמת-הגולן הוא יין מתוק ונעים, כשהוא מצונן היטב, הוא יהיה טעים לא רק לשתיינים מתחילים. אפשר להרים אתו כוסית "לחיים" עוד בטרם מתיישבים לשולחן ואפשר בכיף להעביר אתו את שתי הכוסות הראשונות, עד שיגיעו המאכלים.
מחיר: 50 ₪
כל בקבוק יין צריך סיפור, ובמקרה הזה לא מדובר רק בסיפור, אלא גם בשיפור. יקבי ירושלים רושמים לטעמי כמה הישגים נאים בדרך מלהיות יקב שמייצר בעיקר תירוש ויינות קידוש ליקב לגיטימי גם ליינות טובים. הסיפור הזה יכול להיות גם פתיח לסיפור רחב יותר על מהפכת האיכות שעוברים יקבים כשרים שפעם נחשבו ליקבים משפחתיים קטנים שמייצרים בעיקר עבור הציבור הדתי. אפילו הסיפור הזה הוא פתח לסיפור גדול עוד יותר... המהפכה שעובר דור-הביניים של החרדים והדתיים שבאיחור אופנתי גילה את שוק היינות הטובים. השיראז פרמיום הזה יעשה נעים לכל חובבי השיראז: הוא מאוד נגיש, אבל לא מתחנף ולטעמי ילווה היטב תבשילי קדירה ומאכלי בשר אחרים.
מחיר: 40 ₪
כחובב כדורגל למדתי שהרכב מנצח לא מחליפים... והסדרה האזורית של כרמל היתה בעיני הרכב שכזה: עם כמה בקבוקים שהם יופי של 'ואליו פור מאני' – ופה ושם גם כמה יינות ממש נהדרים ועם בקבוק שהיה הכי "עולם חדש": צר יחסית, ארוך ועם איורים של בעלי-חיים. משיקולים שלהם, החליטו ב'כרמל' להצניע את הסדרה הזאת ולתת את הבמה לבקבוקים אחרים, אבל כמה חובבי נוסטלגיה כמוני הרי לא יירגעו עד ש"ינקו" את כל המדפים. הקברנה סוביניון-שיראז הזה הוא עוד יין ל'עיקריות' שנותן יופי של תמורה לכסף. הוא מאוזן מאוד, נעים לשתייה ואפילו מתחזק סיומת ארוכה שתיקח אתכם כל הדרך אל המנה הבאה.
מחיר: 40 ₪
ביין הזה נתקלתי לראשונה רק לפני כמה ימים, עת טעמתי מהיינות שהצטיינו בתחרות "בסט ואליו". מרסלאן במקומותינו הוא כבר מזה כמה שנים אחד מסמלי הזמן. המלבק לעומתו הוא חידה בעיני: לא אהבתי כמעט אף אחד מהניסיונות של היקבים האחרים לאזרח אותו כאן, במדינת היהודים, עד שטעמתי מלבק זני מאחת הסדרות הגבוהות של 'טפרברג' (עוד יקב שהיה פעם מזוהה עם יינות קידוש – 'אפרת' – והיום מייצר לא מעט יינות מצוינים). אני לא יודע מה הם עושים למלבק שלהם שהוא עד כדי כך מוצלח, אבל היי – עם ההצלחה לא מתווכחים, נכון? הבלנד הזה מצליח לטעמי להוציא את הטוב משני הזנים. הוא יין-יין: מצד אחד לא פראייר בכלל, מצד שני – יכול להתחבב בקלות גם עם לוגמים מתחילים. לטעמי מדובר באחת ההפתעות הטובות ביותר של השנה.
מחיר: 55 ₪
יש שני סוביניון בלאנים ישראליים שהם ה'בנצ'מארק' בעיני חובבי הלבן המקומי. אחד הוא מסדרת "אדמה" של יקב 'תבור' – והשני הוא זה, ה'ירדן' של רמת-הגולן שהוא אולי התמורה הטובה ביותר על מדף היין שניתן לקבל בעד 50 שקלים. רענן ופירותי, עם אף מבושם כמו שסוביניון בלאן צריך להיות, אבל עם חמיצות טובה כפי שהיינו מצפים מסוביניון בלאנים יותר יקרים. היין הזה יהיה נפלא עם מנות-פתיחה של סלטים ודגים, ואם יישארו לכם כמה בקבוקים ממנו גם ליתר ימות החג, תגלו בשמחה שהוא מתאים מאוד לאירוח גם על קערת פירות ופיצוחים מלוחים.
מחיר: 50 ₪
בקושי שבועיים בשוק – וכבר מכה גלים. ענף היין הישראלי יכול להיות משעשע לעיתים: במשך שנים רבות (מדי) נאלצו חובבי הרוזה בישראל להסתפק ביינות שעל-מנת לא לפגוע באיש, נכנה אותם 'בינוניים'... אלא מה? שאחרי שהתברר שיש להם שוק, התחילו כמעט כל היקבים לייצר רוזה משלהם – ועכשיו אפשר כבר להתבלבל ממספר הבקבוקים. זה, ללא ספק, אחד המפתיעים והנחמדים שבהם. אמנם סדרת 'ואטס' נועדה במקור להיות סדרה למסעדות בלבד – ולא לחנויות היין ולסופרמרקטים, אלא שבישראל כמו בישראל – מהר מאוד מטשטשים ההבדלים.
ה-'4 ואטס' האדום, למשל, - שתומחר במחיר נמוך עבור מסעדנים – נמכר על-ידי חלקם במחירים שגבוהים ממחירו המקורי במאות אחוזים... הרוזה הזה פשוט הקסים אותי מהשלוק הראשון: המפגש עם האף הוא נעים ועדין, בלי התחושה המעצבנת של פיקניק בשדה-תותים... והפה מפתיע בחמיצות טובה, כמעט עוצמתית. יין קליל וטוב שאפשר גם להרים אתו "לחיים", גם לפתוח אתו את התיאבון עם שתי הכוסות הראשונות של הסדר – וגם אם נשאר לכם מעט ממנו, תגלו שהוא מושלם עבור האורחים שיבואו עליכם לטובה מעתה ועד לסתיו.
מחיר: 60 ₪