חג גדול ליהודים, אבל גם יום חגם של אירים שיכורים מתקרב. טל חוטינר מבקש להזכיר את יומו של סיינט פטריק ומספר על שני מסעות ויסקי בלתי נשכחים

לפני כעשרים שנה הגעתי לאירלנד כדי לבקר במידלטון, עיירה דרומית מקורק שמייצרים בה כמה סוגי וויסקי ואחד מהם קוראים אותו ג'יימסון. בתקופת הטרום טלפונים ומיילים הסתובבנו פשוט עם העתק פקס דהוי שהופיעו בו פרטי תיאום הביקור. לפני ששלפנו את פקס יום הדין שאלנו בפשטות "איפה בארי?" כי זה מה שהפקס אמר. בחור צעיר בשם בארי, שהיה מדריך במרכז המבקרים, קפץ מיד וגרר אותנו ישר לביקור משעמם שכלל גם תיירים אמריקאים ומייצג מזוייף של מזקקה שלא באמת עובדת. אחרי שעה, כשהבנו את מר גורלנו, שלפנו את פקס יום הדין והראנו לבארי מי אנחנו. הבחור הלבין ואמר בבושת פנים "אתם אמורים לפגוש את בארי קרוקט הבוס הגדול ולא אותי". אחרי חצי שעה של סליחות והכאה על חטא הכניס אותנו הבחור לרכב והסיע אותנו למזקקה, שם פגשנו את בארי קרוקט, המאסטר דיסטילר והנין של ג'ון ג'יימסון שאפילו נולד בתוך תחומי המזקקה בבית משפחת ג'יימסון. איתו כבר שתינו איזו כוסית קטנה.

סיינט פטריקס מצעד רוחב
סיינט פטריקס מצעד רוחב
  הפעם השניה היתה לפני כמה שנים, כאשר לאון אלקלעי ואנוכי נקלענו לסיור מתוייר במה שיהיה פעם מזקקת ג'יימסון ההסטורית בדבלין. כאשר הבנו את גודל הקטסטרופה חיפשנו דרך לקצר החוצה אבל לא היה לנו נעים בין כל גדודי היפנים. בחדר המיצג הראשון הציבו בובה בדמות ג'ון ג'יימסון כותב את הבלנד שלו במחברת ומעליו חתול מפוחלץ שהוצג כחתול של המזקקה שגירש עכברים. לאון, שהבין שמצאנו את הדרך החוצה, שאג מיד "Oh, no! We are cat lovers", הציג פרצוף נחרד מהפוחלץ וכך ברחנו החוצה כדי לשתות כוסית בשלג יומיים לפני סיינט פטריק'ס דיי.