יקב 'רמת-הגולן' ירד בשבוע שעבר לנמל תל-אביב, וכך המשיך מסורת רביעית של מפגן יין גדול ונגיש לכל כיס, המתקיים פעם בארבע שנים ומכונה 'בר מארץ היין'...

בסימן השקתו של יין-הדגל, ירדן קצרין 2013, ירדו אנשי יקב 'רמת-הגולן' בשבוע שעבר לנמל תל-אביב כדי להרים את אירוע 'בר מארץ היין' – מפגן ראווה חוויתי המתקיים אחת לארבע שנים. אלפים נכנסו בשערי המתחם והתנסו בשלל בקבוקים מתוך הפורטפוליו הרחב של היקב, שהיו פזורים על-פני חמישה ברים שונים, ונמזגו, איך לא, על-ידי יינני וכורמי היקב.

בר מארץ היין - 2013 מתגלה כבציר נפלא בענף היין הישראלי, והוא לא פסח גם על יין הדגל של רמת-הגולן (צלם:דרור סיתהכל)
בר מארץ היין - 2013 מתגלה כבציר נפלא בענף היין הישראלי, והוא לא פסח גם על יין הדגל של רמת-הגולן (צלם:דרור סיתהכל)
2013 מתגלה כבציר נפלא בענף היין הישראלי, והוא לא פסח גם על יין הדגל של רמת-הגולן (צלם:דרור סיתהכל)

זה התחיל ב'גמלא השמורה ברוט', תמיד חד כתער, לימוני עשבוני ומרענן. כל מה שצריך באריזה צנועה ועוד בטח שבקיץ על חוף הים, ואפילו בחודש מאי כשהבריזה מהים קרירה והלחות עדיין לא מעיקה. ובכן רק עדיין. אחר-כך 'ירדן בלאן-דה-בלאן 2009' ו'ירדן רוזה 2011', שני יינות הרחוקים מרחק רב, מכל יתר יינות יקב 'רמת-הגולן'. כמו שתי בלרינות המוקפות בצבא של שכירי חרב שחייבים להתבגר.

עולם מבעבע

בר מארץ היין
בר מארץ היין
בין לבין מזגו שם גם מבעבע ללא תווית שהיה באמצע הדרך (לפני הדוסאז'). הוא היה מחוספס ובעל ריחות וטעמים כפריים מהממים. אבל את המבעבע הבוסרי הזה שנגדע ממרתפי היקב עוד בימי נעוריו, לא ניתן היה לשתות יותר מכמה לגימות. החספוס הנוכח והיעדר העדינות - נועדו יותר ללמד את קהל הטועמים מהם יינות מבעבעים המיוצרים בשיטה המסורתית, ואיזו דרך עקלקלה הם עוברים בדרך אל המדף. אולי בניסיון לנתק את המבעבעים מהפלצנות שהדביקו להם הפרסומאים, משפחת טראמפ והראפרים ב-MTV.

ואז הגיע הדבר המרגש באמת, 'בלאן דה בלאן Late Disgorged 2005', ששהה על משקעיו במשך עשור. גם לו הדביקו את השם 'קצרין', על אף שמעטים מכירים אותו בשם הזה. הבועיות הקטנטנות שמתנפצות בשפת הכוס, כמו הגלים שהכו במזח כמה עשרות מטרים משם, והריחות הבוגרים והמפותחים של קש, לחם מחמצת, אבק, מרציפן והדרים, קנו אותי מהר מאוד. רק אז כשהסתכלתי על שורת הבקבוקים נפל לי האסימון. זהו רק הספתח לאירוע כולו, אבל זהו בעצם האירוע כולו, הגם שמדובר בנישה קטנה ביקב ובטח שבתעשיית היין הישראלית כולה.

סטנדאפ יינני

בר מארץ היין
בר מארץ היין
ב'בר מארץ היין' נמזגו עוד בקבוקים רבים של היקב. בר אחד הוקדש רק ליינות הלבנים, בר נוסף לאדומים נבחרים, אחד אחר עבור יינות מכרמים יחידניים מסדרות 'אל-רום', 'בראון' ו'יהונתן', וגם בר שלם עבור 'ירדן קברנה סוביניון', מהמון בצירים שונים, כמו 01, 08, 13 וממגוון בקבוקים עד דאבל-מגנום. גולת הכותרת, על-פי דף הטעימות שחולק בכניסה, היתה השקתו של יין-הדגל 'ירדן קצרין 2013' במסגרת סדנה היתולית של טעימה עיוורת עם היינן הראשי של היקב, ויקטור שונפלד.

תחילה שלף ויקטור מהכובע פיסת היסטוריה בדמות 'מגנום ירדן קצרין 93' שהיה מאוד ירקרק, אך חי ונושם. לאחריו הוא הטיל בידי המשתתפים את המשימה לחשוף מתוך חמשת היינות שהוגשו להם, מיהו 'ירדן קצרין 2013', ואלו יינות מסדרת 'ירדן' היו בין שאר הכוסות - משימה קשה גם עבור החובבים האדוקים של היקב. הם התגלו לבסוף כירדן קברנה סוביניון, מרלו, מלבק ופטי ורדו - כל ארבעת הזנים המרכיבים את 'ירדן קצרין 2013'.

בחזרה לבועה

בר מארץ היין
בר מארץ היין
הארגון המופתי, יש לציין, אפשר טעימה חווייתית ומקצועית. הבר של 'ירדן קצרין' היה ממוקם במרכז ההמולה כשמוזיקה מתנגנת ברקע, מעל הראש נוחתים מטוסים בשדה דב הצמוד ואפילו אפשר היה לשמוע את גניחותיהם של הרצים בטיילת הנמל. אבל מארגני האירוע דאגו לחלק לטועמים אוזניות אטומות לרעש שאליהן כרז הקברניט ויקטור שונפלד והעביר את הטעימה.

ואיך היין? לטעמי 'ירדן קצרין 2013' הוא מהטובים שיצאו לשוק עד היום. יין גדול, מרוכז, מורכב ומוצק שיתחיל להציע ממרכולתו רק בעוד עשור. בכלל 2013 מתגלה אט, אט, כבציר מדהים בענף היין הישראלי, והוא לא פסח גם על יין הדגל של רמת-הגולן. אפילו ויקטור, שבדרך-כלל שומר על איפוק, התחייב שהוא יהיה טוב יותר מבציר 1993. בסיום הסדנה הודיתי לו וחזרתי לחיים בבועה עם עוד כוס של בלאן-דה-בלאן LD 2005. מצטער ויקטור, אבל זה הקצרין האהוב עלי מבין השניים.