הוא כאן כי הוא אוהב אותה ורק אותה. היא המאהבת הנצחית שלו והוא מקווה שגם הוא שלה, למרות שהוא יודע שהוא לא היחיד, אבל דווקא השבוע יש לו סיכוי לעשות אתה אהבה. חיליק גורפינקל משחק עם עצמו...

פעם בכמה שנים אני משחק עם עצמי. לא, לא במה שאתם חושבים, סוטים. אני משחק עם עצמי במשחק שאני מכנה ביני לבין עצמי 'למה אני נשאר בתל-אביב'. זהו כמובן משחק מטומטם להפליא ובעיקר תיאורטי. אני נשאר בתל-אביב כי אני תל-אביבי. נקודה. נולדתי כאן. הורי נולדו כאן. הוריהם הגיעו הנה מיוון ופולניה בשנות השלושים של המאה הקודמת. אני, אם כן, תל-אביבי דור 2.5.

אני נשאר בתל-אביב כי אני תל-אביבי. נקודה (צילומים: חיליק גורפינקל)
אני נשאר בתל-אביב כי אני תל-אביבי. נקודה (צילומים: חיליק גורפינקל)
אני נשאר בתל-אביב כי אני תל-אביבי. נקודה (צילומים: חיליק גורפינקל) לולא הייתי עוזב את תל-אביב לפני כמה וכמה שנים - שנה וחצי בכפר ביל"ו לצורך לימודים בפקולטה לחקלאות. רציתי לעשות יין. זה עבר לי אחרי שקיבלתי 4 במתמטיקה, פיסיקה, כימיה ועוד משהו שאני לא זוכר עכשיו. כלומר 1, מתוך מאה, בכל מקצוע וביחד 4. אם יום אחד אעשה יין, זה יהיה למרות, לא בגלל לימודים - ובכן לולא עזבתי פעם, לא הייתי יודע על מה אני מדבר. אני כאן כי אני אוהב את זה. רק את זה. תל-אביב היא המאהבת הנצחית שלי ואני מקווה שגם אני מאהב שלה. אחד מני רבים. המשחק שהייתי משחק עם עצמי, פתאום הבנתי שאיני משחק בו יותר, הוא להסביר לעצמי מה אני אוהב בתל-אביב. כאילו שזה זקוק להסבר. אחד הדברים שאהבתי לספר לעצמי הוא שאני אוהב את הידיעה שאם הייתי רוצה הייתי יכול לצאת הערב לשתות ביועזר. אין צורך לומר שכמעט אף פעם לא באמת עשיתי את זה. כשכבר שתיתי ביועזר, זה היה בצהריים. לבד על הבר עם שאול. אהבתי גם לספר לעצמי שאם זה יום שישי אחרי הצהריים, אני יכול לקפוץ למתי, או לבר-בוניה (במציאות אני שותה שם, כשאני שותה, בימי חול בבוקר או בצהריים, לא בימי שישי. עזרא ומתי כבר לא מגיעים בימי ו'. צודקים. הפרחיאדה משתלטת). יש עוד כמה מקומות, לא רבים, ברשימת המקומות שיכולתי ללכת אליהם לו רציתי. לא רק ברים ומסעדות. גם בתי-קולנוע, גלריות, מוזיאונים, בתי-קפה, חנויות ספרים (את האחרונות אני עדיין פוקד באופן סדיר), אבל לברים כבר איני הולך. כלומר הולך, אבל הרבה פחות ממה שמישהו יאמין לי. אפילו אני בקושי מאמין. למסעדות אני הולך כי זו העבודה שלי. בשנה האחרונה הצטרף למועדון הסגור הזה (ואתם זוכרים מה אמר גראוצ'ו מרקס על מועדונים, נכון? כתבתי את זה כבר בטור הראשון שלי כאן) עוד מקום. בר היין של עומר וג'מה. כמעט כל ערב אני מספר לעצמי שאחרי שהילדים יירדמו, וכנראה שגם האישה, אנעל את מגפי הבלנסטון המשומשות שלי, אשים איזה ז'קט, אסגור את הדלת בשקט ואקפוץ לשעה קלה למקום המקסים הזה. אני מניח שהבנתם שאני לא עושה את זה. אף פעם. או לפחות כמעט אף פעם. אחרת איך הייתי יודע מה אני מפסיד. הייתי כמה פעמים (הרבה יותר מבכל מקום אחר. שזה קל. בכל מקום אחר - חוץ ממתי ופעם ברבוניה, אני מבקר פעם אחת וזהו). ובכל פעם מחדש, גיליתי לחרדתי שאני מאוהב. למה לחרדתי? כי אני לא אוהב ברי יין. אני אוהב ברי בירה. ולמה מאוהב? אז ככה. אם לא מספיקה אישיותו הצנועה והכובשת של עומר, והאוכל הנהדר שלו, אישיותה הלא פחות כובשת של ג'מה זוגתו, והאירוח שלה, הצטרפו אליהם בשנה האחרונה שלושת המוסקטרים הבאים - יאיר, אבירם, ובן... מי הם יאיר, אבירם ובן, אתם שואלים (או לא שואלים, אם אתם קוראים קבועים של האכסניה המפוקפקת הזו). אז ככה. יאיר יוספי הוא השף לשעבר של מסעדת אלבה הי"ד - אחד הטבחים הכי טובים שאי פעם בישלו כאן. בן רון ואבירם כץ הם שניים מבכירי מלצרי היין (סומלייה, סומלייה...) במקומותינו. בן היה עד לא מזמן מלצר היין של מסה ואבירם של טוטו (הוא עדיין פעיל בה, בגלגולה הנוכחי, אם כי בעיקר מאחורי הקלעים). ובקיצור, מדובר במופע האימים של שלושה אנשים שאם היתה ועדת מדרוג בענף כמו ביום שישי ב'הארץ', הם היו מופיעים בה כל שבוע. לא תמיד למעלה מימין... אז השבוע, סוף-סוף, יש לי תירוץ רציני, למה, שוב, לא נתתי קפיצה לבר היין בנחלת בנימין פינת מונטיפיורי. כי הוא סגור. לשבוע אחד בלבד. במהלך השבוע הזה עושה יוספי פוליטורה, בן צובע את הקירות, עומר מטפס על הסולם ואפילו ג'מה עושה שפכטל. רק אבירם, כרגיל, מדבר בנייד עם מישהו ועושה את עצמו עסוק. הנסיך מ(שאטו) בל אייר. שאלתי את יוספי איזה ספיישלים הוא לא יכין השבוע. חזה עוף בסילאן צ'ילי מתוק ודבש, הוא אומר ומתפקע מצחוק, מפני שבחיים לא היה מכין דבר כזה. אחר-כך הוא מתרצה ואומר, למשל, כרוב ממולא בבשר ראש לוקוס ועגבניות ופלפל חריף. אז לא, זה לא יהיה השבוע וגם לא יהיו פסטה של מרצ'לה חזן וכל שאר המנות הפרועות והיצריות של יוספי שמבשל כאילו אין ראש בין הקישקעס ליד שלו. אבל יש ועוד איך. אבירם לא ימזוג איזה ריזלינג גרמני נדיר או יפתח איזה בורדו מיוחס שהיידו הביא או בורגון שאורח אחר החביא בתיק, ואני לא אבוא. שוב. אבל הפעם לפחות עם סיבה טובה. בשבוע הבא הם יפתחו מחדש, יקראו למקום Brut (פלצנים שכמותם. אני אוהב אתכם, פלצנים יקרים...) ויהיו כולם שותפים. כן, יאיר, אבירם ובן הם עכשיו השותפים של עומר וג'מה. הם וגם אני מאד מקווים שהמקום הזערורי הזה יוכל לפרנס את כולם. הם, כדי לא לפשוט את הרגל, ואני בכדי שיהיו לי עוד סיבות חדשות לא לבוא. עוד מנות טעימות שאני מת לאכול אבל מפחד, עוד יינות שאני משתוקק לטעום אבל מתעצל (ומפחד) עוד מקום שאני אוהב, אבל נרדם. בהצלחה חברים יקרים.