עוד ועוד מסעדות מקומיות בוחרות לוותר על משרת הסומלייה.  אבירם כץ מתאבל על מות הסומלייה הישראלי ומקווה שבשנה הבאה תעשיית היין תפסיק להתפלצן על שמריה

מה היה לנו נופני ארבע-חמש שנים, כשעשיתי את צעדיי הראשונים בעולם היין, העיר הייתה מוצפת סומליירים. וואלק, היו מסעדות שאפילו התגאו במחלקת יין שלמה ושניים-שלושה סומליירים. בחלוף הזמן, ועם פרישתם של חלק מהחבר'ה הישנים, החלו מקומות רבים לוותר על מילוי החלל שהותירו אלה. רוצים דוגמאות? קבלו את טורקיז, רוקח 73, הרברט סמואל. השנה האחרונה הביאה בעיני את התופעה הזו לשפל חדש. בכתית, היכל של מטבח עילי והמקום שאוהבים לדבר עליו בתור המועמד הישראלי לכוכב מישלן, החליטו לוותר על הפונקציה וגם בטוטו החליטו לא לחפש לי יורש (אני אמור להיעלב?). נשאלת השאלה - מדוע כל כך הרבה מסעדות מוותרות על סומלייה? נכון, אפשר להאשים אותנו בפלצנות, יהיו מי שיגידו שזה מיושן, אבל בחייאת - כשמורידים אלפייה על ארוחה זוגית זה לא לגיטימי לצפות לחבילת האירוח המושלמת? האם אלה בעלי המסעדות שמזהים הזדמנות לקצץ קצת בצ'קים? האם אנשי היין פשוט לא טובים מספיק? אולי ללקוחות בכלל לא אכפת ואף אחד גם ככה לא ישים לב? לא יודע. אבל זה מבאס.

סומלייה רוחב
סומלייה רוחב
אני זוכר בתחילת דרכי את אחד הטיפים הטובים ביותר שקיבלתי, אחרי שהרגשתי חוסר ביטחון מוחלט בידע שלי ביין לעומת שאר הקולגות. "עזוב אותך יין. אתה קודם כל מארח" אמר לי איש יקר, וזה היה הטיפ הכי חשוב שקיבלתי. מאז התמקדתי הרבה יותר בלהרים צ'ייסרים של וודקה עם לקוחות מאשר להסביר להם על חלקות הפרמייה קרו בקוט דה נואי. סומלייה הוא קודם כל מארח, עוד פרצוף מוכר במסעדה, אנחנו כבר מזמן לא נאדות היין שמסתובבים עם פפיון ושרשרת כסף מוזרה. המהלך הזה של "מות הסומליה" מגיע בטיימינג מוזר, כי בכל האמור בקוקטיילים ובעולם הבר אנחנו נמצאים בשיאה של מגמת התמקצעות. גם בתחום היין מקומות רבים מסתייעים בשירותיהם של יועצים מקצועיים ולא מסתמכים על המלצות של יבואן כזה או אחר שמשתלט על התפריט. ובכל זאת, החליטו לוותר על האיש בחולצה המכופתרת שיודע לנפק אנקדוטה על הכלב של הכורם, לספר על הטיול האחרון לאירופה או סתם להרים צ'ייסר של וודקה ולדבר על בירות. הנבואה ניתנה לשותים ולשנה הבאה? אני מקווה שתעשיית היין תפסיק להתפלצן על שמריה. שנשתה יותר, לא חשוב באיזה צבע ומאיזו עדה, ושעוד יהיה בנו קצת צורך. אחרת אלוהים יודע מאיפה אני הולך לממן את כל הבירות שלי.