מיכל לויט לא באמת מעוניינת לרזות, היא רק רוצה שהבגדים לא ילחצו לה בבטן כדי שהיא תוכל להמשיך לשתות. תמונות מחייה של שיכורה

מאמנת הכושר שלי אמרה לי שאם אני רוצה להיות כוסית אני חייבת להפסיק לשתות. הרי זה לא האוכל שמשמין אותי. אני לא נוגעת במתוקים, כמעט לא אוכלת דגנים, ובכלל, אני די מקפידה לאכול ארוחות מסודרות. אני גם לא יכולה להמשיך ולתרץ את ההשמנה שלי בזה שהפסקתי לעשן. די, עברו שנתיים מאז שהפסקתי עם גועל מספר אחת וההתנפחות ממשיכה מידי יום. אני חייבת להודות באמת: הסיבה שהעליתי 12 ק"ג בשנתיים האחרונות טמונה כנראה בעובדה שהכפלתי את מכסת האלכוהול שלי ליום פי 1,200 מאז גיל 28 ועד היום. זה המחיר שהשתיינית צריכה לשלם: ביג טוכעס. תבינו, זה לא שאני מאלו שמעוניינות להיות כוסית ביי דה בוק, או שבעצם אני ממש כן, אבל זה לא משנה. כי בשורה התחתונה כל הבגדים שלי קטנים עליי או לוחצים לי בבטן וזה מפריע לי לשתות כהלכה. ולא רק שזה מפריע לי לשתות כהלכה, זה גם מפריע לי למצוא את הבחור שלי, וזה לא שאני מאלו שמעוניינות באיזה בחור להתחתן איתו ולהביא לו ילדים, ממש לא. אני פשוט מחפשת איזה בית-שחי להתחפר בתוכו בשבת בבוקר כשאני מרגישה כה מחורבן עם עצמי אחרי עוד יום משוגע של הוללות, ואם זה ייהפך לכמה שבתות רצופות, אז מי אני שאתלונן?.

שיכורה רוחב
שיכורה רוחב
  לכן החלטנו, מאמנת הכושר שלי ואני, שאשתה רק שתי כוסות יין ביום. לפעמים אם צריך ואני לא מתאפקת אז שלוש. במסגרת חגיגות יום הולדתי ה-30 רחמנא ליצלן מחד, והעבודה החדשה שלוקחת אותי בפעם הראשונה בחיי אל הצד המואר של היום מאידך, זה בהחלט ייתכן. ולתוצאות גבירותיי ורבותיי. מאז שהחלטנו את ההחלטה עבר שבוע ושתיתי: 34 כוסות יין אדום 16 כוסות יין לבן 3 מנות ארמניאק חצי בקבוק ויסקי 3 קמפרי סודה ג'ין טוניק עוד חצי בקבוק של ויסקי זול ועוד קצת סינגל מאלט שאיש נורא עשיר הזמין אותי 2 כוסות ערק (יש מצב שהיו עוד ואני לא זוכרת) שלוש מנות של וודקה צ'ייסרים של וודקה (התעלפות) שתי כוסיות גראפה סאקה, סאקה עוד קצת סאקה ועוד קצת ויסקי מלבד כל אלו נספרו השבוע: 28 סטטוסים שיכורים שנמחקו עוד 3 סטטוסים שיכורים שלא נמחקו 12 רמזורים שנחצו באור אדום על אופניים שיכורים 156 פעמים בהם אמרתי את המשפט: רגע, גם אתה היית שם, אנ'לא זוכרת כלום 154 פעמים בהם אמרתי את המשפט: אני זוכרת, אבל ממש במעורפל 12 בחורים שאמרתי להם שאני מאוהבת בהם בלי שיש לי מושג מי הם 7 פעמים בהן קמתי צרודה כי התרגשתי נורא בלילה שלפני ומסתבר שצעקתי 4 פעמים בהן התעוררתי צמאה באמצע הלילה כדי לגלות שנרדמתי עם הבגדים 3 הצעות מגונות שהצלחתי למנוע את הגשמתן 8 פעמים בהן קמתי עם רגשות אשם ואז הבנתי שאין לי על מה ואז לא היה אכפת לי שאין על מה, אני בטוח יכולה למצוא משהו להיות אשמה בו 4 פעמים בהן השמיכה שלי כמעט עלתה באש כי תנורהסלילים לא כובה כראוי 3 בחורים שפספסתי כי מלמלתי דברים מוזרים לידם 0 בתי-שחי שקמתי ביום שבת לצידם ואף מילה על זה שהחלפתי את הקידומת ועברתי באחת לעולם של מבוגרות וכך עבר שבוע ראשון וחסר כל כוח רצון. ויהי בוקר, ויהי ערב, ויהי לילה שבוע ראשון. אין לי שום רצון להודות בכך שאין לי שום כוח רצון. זה לא מה שאנחנו חותרים אליו, ממש לא. אני כותבת אליכם מתוך העשן של השמיכה שכמעט עולה באש תוך כמעט הירדמות מוחלטת, והניחוח של "הכמעט" המאיים לערפל לי את כל החושים. אני-לא-הולכת-לעמוד-באף-מילה-שלי. לא. אבל אני בטוחה שאנסה. ועד אז, כל משקה, כל מילה, כל לחישה, תאלץ להיות מוטבעת בתוך עולם וירטואלי לא סלחני שאינו מוחל ואינו מוחק. פה, איתי, איתכם, לחיים. לחיי, ולחייך, אהובי.