המעצבת שמחה שיש לה חיים יפים, מושלמים וצבעוניים (כאלה שבא להקיא מהם) ומודה לאלוהים שלא עשה אותה שיכורה גרגרנית, שכל מה שמעניין אותה בעולם זה לשתות וללמוד גסטרונומיה

בכל בוקר אני פוקחת את עיניי, נזכרת איזה יום הגיע ושואלת את התקרה שבחדר שלי למה למה למה לא הלכתי ללמוד עיצוב? פנייה אחת קטנה עם שאר חבריי לדור, והייתי היום מסודרת, עם פנסיה קבועה, ביטוח לאומי, משכורת גבוהה ויכולת לעבוד מהבית או עבור חברת סטארט-אפ מצליחה. תמיד הייתי נראית נקייה כזאת ועטויה בבגדים הכי צבעוניים ונכונים ובערב הייתי פוקדת את הפורט סעיד ביחד עם שאר המעצבות הנקיות עם הלבוש הצבעוני והמעצבים הנקיים עם הלבוש הצבעוני והזקן העבות, וביחד היינו משיקים כוסית של בירה מכבי דלוחה, והיינו כולנו צבעוניים ונקיים ביחד.

נסיך ובחורה רוחב
נסיך ובחורה רוחב
הייתי קמה בבוקר ולוקחת איתי את המק המאוד חדש-ונקי-שלי-שלא-נגע-מעולם-בשום-דבר-מלבד- אוויר-ואצבעותיי-שלי, והולכת לבית הקפה השכונתי. הייתי נפגשת עם היזמים הצעירים ומספרת להם באיזו "שפה" הם צריכים לדבר, תוך לגימות קטנות וחמודות מההפוך על סויה שלי. בסופי-שבוע הייתי לובשת את הביקיני הצבעוני שלי וחושפת את בטני השטוחה וידיי מלאות הקעקועים והטקסטורות. הייתי מסתירה את עיניי במשקפי שמש עם זכוכית אטומה (צבעונית כזאת), וחובשת כובע שאומר מלאת חשיבות מבלי למלא שום חשיבות. בערב שישי, אחרי שהייתי עומדת בצפיפות צבעונית בפורט סעיד, היינו נוסעים ב"אופל" שלו להוריו בהרצליה פיתוח, והייתי מדברת עם אמא שלו על עיצוב הפנים של הבית, והיא הייתה שואלת "נו כבר מתי…" ואני הייתי צוחקת במבוכה שחושפת את שיניי הישרות והלבנות שעומדות כקונטרסט מוחלט ללחיי האדמדמות מהבוקר בים ולעגיליי המקושקשים הנתלים מאוזניי. היינו נוסעים הביתה והייתי נרדמת לצלילי התקתוק של האיתותים לפני שהוא פונה ימינה או שמאלה, והוא היה מעיר אותי בעדינות ששמורה למעצבים והיינו עולים להזדיין כל הלילה במיטה הענקית שלנו עם המזרן הקצת יותר מידי רך ושמיכת הפוך היוקרתית שעושה צלילים מחרמנים ומרדימים בו זמנית. בבוקר בשבת היינו מתעוררים והייתי תופסת אותו כשהוא עובד על פרויקט ואולי הייתי קצת מתרגזת, אבל הוא היה מכין לי נס קפה והייתי מתעטפת בפוך המחרמן שהיה גורר אותנו לעוד זיון מלא באור של שבת בבוקר, של קרני שמש שלא מצליחות להישבר, ונבלעות אל תוך הלבן הבוהק של קירות הבית שלנו, שצבענו ביחד באיזה חג סוכות וקנינו אוברולים מצחיקולים כאלה במיוחד בשביל זה. הוא היה מנסה לשכנע אותי לאכול איתו ארוחת בוקר, אני הייתי אומרת שיש לי יוגה, ואחרי. הוא היה אומר שאחרי יש משחק, ואחרי, ואז היינו מתפקעים מצחוק וטובעים שוב בתוך הפוך. ואז הייתי לובשת את אחת מחולצות הטריקו הנוזליות בצבע אפור-כחול שלי, מכניסה אותה עמוק אל תוך המכנס הרחב הזה שעושה לי טוסיק קטן וחמוד והייתי יוצאת ליוגה ופוגשת שם את החברה הכי טובה שלי שבדיוק היא וחבר שלה נפרדו והיינו הולכות אחרי היוגה למילקשייק ניחומים. הייתי חוזרת לבן הזוג שלי ומפצירה בו לא לעזוב אותי לעולם, והוא היה מפתיע אותי עם כרטיס טיסה לניו-יורק, הוא כבר סידר הכל ואני הייתי פורצת בבכי של אושר. הייתי חשה את הדמעות על פניי ופוקחת את עיניי כדי לראות את קירות חדרי הירקרק בדירת השותפים שבשינקין, והייתי נזכרת שהיום יום שבת, ויש מלצרות כי צריך לפרנס את שעות השתייה הארוכות שלי, ונזכרת שלא הלכתי לבריכה כבר בערך 3 שבועות ושעור הפנים כבר לא כשהיה, וכאב הראש הנקמן על זיכרונות מליל אמש מתחיל לתת אותותיו. הייתי מתעוררת, שוטפת פנים, מנגבת דמעות. הייתי יוצאת את הבית ובדרכי למשמרת בראנץ' בבסטה, נזכרת שאולי בעצם אני דווקא די אוהבת למלצר, ושאם הייתה אפשרות כזו בארץ, אולי הייתי הופכת את זה למקצוע. אז הייתי נזכרת שאני אולי מחבבת את העובדה שעדיין אין לי מקצוע ושאני מנסה להבין מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, ושאולי זה טוב לעור הפנים. ושבסה"כ להתפרנס מכתיבה ומתוכן זה לא רעיון רע, ושאני מאוד אוהבת אוכל ומשקאות. והייתי חושבת שאז מה שעזבתי את לימודי הקולנוע ואז מה אם עוד לא כתבתי תסריט לסדרת טלוויזיה. והייתי לוקחת את עצמי בידיים, ולוגמת לגימה ארוכה של הבלאדי מרי הטעים הזה, מניחה אותו באסרטיביות על הבר ואומרת לעצמי: פאק מעצבת. אַתְּ של אוכל ומשקאות. הייתי נרשמת לבית הספר ללימודי גסטרונומיה בצפון איטליה, ויושבת וממתינה לתשובה - האם התקבלתי והאם קיבלתי מלגה. ואולי בכלל אני צריכה להודות על הרווח שקיבלתי בין שתי השיניים הקדמיות, ואולי קירות לבנים ואוברול לעולם לא יגשימו לי את הפנטזיה מכתה י"א. יש סיכוי שאם אמא של מישהו הייתה שואלת אותי משהו על העתיד היא הייתה מקבלת מבט קריר ואין שום סיכוי שמילקשייק יכול לתת למישהו נחמה אז כל מה שנותר לי הוא לקחת אוויר אל תוך הכרס השמנמנה שלי, לשאת תפילה, ולבקש - תנו לי ללמוד מדעי הגסטרונומיה. אז מה אם "גסטרונומית" זה לא ממש מקצוע? לפחות אני אדע להגיד להם באיזו "שפה" לדבר.