השיכורה לא מצליחה להבין למה משדכים לה גברים, יוצאת בכל זאת לדייטים כושלים ומתנחמת, איך לא, בדרינק מושלם עם חברים

כנראה שמעבר לקמטוטים מסביב לעיניים, הקושי הפתאומי לרדת במשקל, קיבולת האלכוהול שירדה משמעותית, הקנאקים בברכיים המוחלשות ולחוסר היכולת הפיזית והנפשית למלצר על אף שאני זקוקה נואשות לעוד כסף - גיל 30 הביא עמו מתנה נוספת: השידוכים. כמות האנשים שמנסים לשדך לי גברים היא אסטרונומית. ואני תוהה: למה?

הבו לי חוויות ספונטניות, ספורדיות, ללא שום פשר או כוונה!
הבו לי חוויות ספונטניות, ספורדיות, ללא שום פשר או כוונה!
הבו לי חוויות ספונטניות, ספורדיות, ללא שום פשר או כוונה! האם ייתכן שאתם קוראים את הטקסטים שלי וחושבים לעצמכם: "הו! איזו בת זוג נהדרת תהייה השיכורה עבור חברי הטוב! ודאי ניתן ליצור זוגיות בריאה ונפלאה יחד עם אישה צעירה שניזונה מבדידותה ומהיכולת להתנהל בעיר ולהתהולל מבלי לחשוב מה ההשלכות על הזולת"? האם משהו בי ובמילים שלי צועק שאני מעוניינת להכניס את עצמי למערכת יחסים זוגית? כי אני דווקא די מרוצה מהמצב הקיים, ומעוניינת, לפחות לעת עתה לשמר אותו. אני מתכננת לנסוע ללמוד בחו"ל בקרוב, ואין לי סבלנות למחויבות. בכל זאת, ומתוך סיבה שאינה נראית לעין (טוב נו, מעולם לא סירבתי לכמה דרינקים וקצת אוכל על חשבון אדם אחר), החלטתי להיענות לכמה מהשידוכים. הראשון זעזע את כל אשר שידעתי על העולם (העולם שלי מתחיל בגבול של לוינסקי ומסתיים בדיזנגוף סנטר אז זה לא קשה). נפגשנו במסעדת "פיצרוי". הוא דווקא היה נראה די חמוד בהתחלה - חתיך כזה עם ריח טוב. הזמנו יין, קצת אוכל טוב וקשקשנו. כשהתברר לי שהוא חושב שהמחאה החברתית הייתה מחאה של ילדים מפונקים-שמאלנים-עוכרי ישראל-אוכלי סושי-מעשני באנגים כבר הייתי בכוס היין ה-3 ואולי גם אחרי איזה צ'ייסר. יש לו מזל שלא שפכתי עליו את הכוס ה-4. הדייט הסתיים בזעם ובריצה עיוורת שלי לכיוון הסרווסריה להשקות את זעמי עד שוך הסערה. את השני החלטתי לא לקחת למקום בו מכירים אותי. כדי שנתחיל כשווים בעיר החטאים. רחובותאי היה הוא, בייבי-פייס עם שפתיים חושניות, שעובד במעבדה של ענקית תרופות כלשהי. הלכנו ביחד ל"פר-דרייה". כשנפתח, המקום המקסים היה מעין בר יין, מפלט מתוך רחוב קינג-ג'ורג' הצר והמתועש. היום, כמה שנים טובות אחרי, נשאר ממנו מבטא צרפתי מריר וריח של שתן חתולים. ברחנו לכיוון "בנציון 1", ובדרך ראינו 6 אנשים שאני מכירה. ואז שם ראינו עוד 10. הבחור היה חמוד וחכם ומעניין, ואפילו היה קצת האנקי פאנקי. נדמה לי שמילות הסיום שלו לדייט הזה היו "אני חושב שאת יותר מידי תל-אביבית בשבילי". השדכנים לא ויתרו, ובדיוק כשבאופן קצת סוטה התחלתי ליהנות מהסיפור, הגיע הדייט העלוב ביותר. אחרי ההערה הפוגענית לכאורה מאיש התרופות, נתתי לגבר את הכבוד לבחור לוקיישן רק שהבחור היה, אעפס, לא האוטובוס הכי מהיר בתל-אביב ובואו נגיד ששידכו לי אדם עם מראה של לואי סי.קיי וסטייל של נאור ציון. ישבנו בבר תיירותי עלוב בשוק הפשפשים, שניגן בריפיט את "Everybody hurts" ו"Nothing else matter", וניסיתי, באמת שניסיתי, לחייך ולהיות נחמדה בין אנחת ייאוש אחת לחברתה. צ'ייסר אחד הוביל לשני ולשלישי, ובבוקר, כשמצאתי את עצמי שרועה לידו, ולבשתי את שמלת הלילה שהסריחה מסיגריות, החלטתי שדי - No more. את הדייט הבא שסידר לי השדכן העיקש, החלטתי לערוך ב"Wine Bar" של ג'מה ועומר המקסימים, שהפך לאחרונה לבית שני עבורי. חשבתי לעצמי שאם כבר לסבול, אז לפחות במקום טעים ונעים. הייתי מתארת לכם את הבחור או את השיחה, אבל לצערי הנושא היחיד שהעסיק את מחשבותיי במהלך כל הדייט היה טעימת היינות שהתקיימה בקומה העליונה של הבר. ישבתי מול הבחור החביב עם תחת מלא קוצים ורק ניסיתי להבין איך אני מסיימת את הסיפור הזה כמה שיותר מהר ומצטרפת לחבריי למשקה. את הערב הזה סיימתי על רצפת המנזר, או שמא היה זה הבר. די. נפשי אינה עומדת בזה עוד. לא עוד ערבים מתוכננים עם גברים מתוכנתים. הבו לי חוויות ספונטניות, ספורדיות, ללא שום פשר או כוונה! אלו הן החוויות שלעולם לא אשכח - האהבות הקטנות של לילות שאשא עמי לעד. רק אהבה. דייט ספונטני ומושלם בבנציון תודה לחגי אבירם על החברה הנעימה והצילום ולאבירם כץ על ההשקיה העיקשת https://www.youtube.com/watch?v=BHEcH1iieEs