יאיר גת הלך לפגוש את מנהל הייצוא של אוזו פלומארי שקפץ לביקור בישראל ושמח לגלות אדם שמעדיף שתייה על דיבורים...

."היית רוצה לראיין את מנהל הייצוא של אוזו פלומארי?", שאל אותי מי ששאל. לא רציתי. שבעתי מפגישות עם מנהלי ייצוא, שגרירי מותג, סלבריטאים ומיקסולוגים בסיבובי מכירות בינלאומיים וכל מיני נציגים של כל מיני יצרנים, שמגיעים למכור את הסחורה שלהם בישראל, תוך הפגנת דבקות חסרת פשרות בדפי מסרים ותכנים מתוכנתים. אבל היה לי אחר צהריים פנוי, אז הסכמתי לפגוש את איזידורוס מיכאילדיס, שהתגלה לשמחתי כאדם שמעדיף שתייה על דיבורים...
באי לסבוס שביוון קיימות בין עשרים לשלושים מזקקות והשם פלומארי מוגן על-פי החוק, ממש כמו שמפיין וקוניאק... (צילומים: יח"צ)באי לסבוס שביוון קיימות בין עשרים לשלושים מזקקות והשם פלומארי מוגן על-פי החוק, ממש כמו שמפיין וקוניאק... (צילומים: יח"צ)
באי לסבוס קיימות כשלושים מזקקות והשם פלומארי מוגן על-פי החוק, ממש כמו בשמפיין ובקוניאק... (צילומים: יח"צ) כמו רבים מאתנו גם איזידורוס הגיע לתחום האלכוהול לגמרי במקרה, אחרי שעבד כאיש שיווק בקוקה קולה, בג'נרל אלקטריק וגם בחברת תרופות גדולה. "בעבודה בפלומארי אני רואה הרבה יותר אנשים מחייכים", הוא אמר. חייכתי. זה הביקור השני שלו בתל-אביב והוא ממש אוהב אותה. השכונות, האוויר, האוכל, האנשים והקולות - מזכירים לו את אתונה, והעובדה שטעמו של האניס לא זר לישראלים, בין אם הם אוהבים אותו ובין אם הם סולדים ממנו, הופכת את העבודה שלו לקלה יחסית. פלומארי, שמסוגלת לייצר יותר משלושים מיליון בקבוקים בשנה, מייצאת כחמישים אחוז מהתוצרת שלה לארבעים מדינות, ביניהן גם עיראק, והשוק הגדול ביותר שלה מחוץ ליוון הוא השוק הגרמני. "הגרמנים לא שותים אוזו כמונו, ליד האוכל עם הרבה מים וקרח", הוא אומר, "אלא בשוטים קפואים, עם בירה קטנה ליד". "בגרמניה", איזידורוס מעדכן, "יש בסביבות שמונת אלפים מסעדות יווניות, ושותים בהן לא מעט אוזו". בקרוב, כך הוא מקווה מקווה, יימזג על אדמת גרמניה יותר אוזו מאשר בארץ המוצא שלו.
אוזו פלומארי בשישקו - אווירהאוזו פלומארי בשישקו - אווירה
"אוזו", ניסיתי לנסח את השאלה בעדינות, "נחשב למשקה של מבוגרים. הוא בטח לא סקסי כמו וודקה או וויסקי". טוב, לא הצליח לי, "איך מחברים את האוזו לדור החדש של השתיינים?". לדברי איזידורוס, אחד הכלים השיווקיים היעילים ביותר של האוזו, הוא נוף מולדתו. תיירים בכל הגילאים שנוסעים להישרף בשמש של יוון חוזרים במקרים רבים הביתה עם בקבוק או שניים של אוזו, וכשהם נגמרים הם יוצאים לחדש את המלאי. לתושבי מערב-אירופה שלא גדלו על אניס, עורכים היכרות עם הקטגוריה באמצעות מתכוני קוקטילים, פעילויות ברשתות החברתיות וחיבור לתפריט הים-תיכוני. בבולגריה, אחד השווקים הגדולים ביותר של פלומארי, המותג נותן חסות לתחרות שש-בש ארצית, כשהפרס הגדול הוא, חופשה ביוון. בין לגימה לביס, הצליח מנהל הייצוא לספר לי גם כמה פרטים. פלומארי, שחגגה בשנה שעברה מאה ועשרים שנות זיקוק, היא אחת מארבע המזקקות שפועלות בכפר פלומארי שבאי לסבוס. על האי עצמו, הוא אומר, קיימות בין עשרים לשלושים מזקקות והשם פלומארי מוגן על-פי החוק - כמו שמפיין וקוניאק. את אוזו של פלומארי מזקקים פעמיים בשמונה-עשרה דודי נחושת קטנים ומתבלים באניס שהמזקקה מגדלת בעצמה ובעוד חמישה-עשר חומרי טעם, ביניהם: מלח, זרעי כוסברה, קינמון ושרף שמופק משיחי אלת המסטיק. אחרי קצת יותר מחצי בקבוק, הבנתי את הקסם של פלומארי. הוא חלקלק, מתקתק, לא מאתגר ונעים מאוד לשתיה. אתם יודעים מה, אחרי קצת יותר מחצי בקבוק של פלומארי, אין מנהל ייצוא שלא הייתי רוצה לראיין...