הדבר הגדול הבא

הוא עדיין לא נפתח רשמית, אבל לקיפניס לא אכפת להמר: "בל-בוי" במלון ברדיצ'בסקי הולך להיות המקום הכי חם של קיץ 2014 - תזכרו שהוא אמר את זה ראשון

מקומות שרגע אחרי שנפתחו כבר הופכים למדוברים ברחבי העיר, במיוחד בקיץ, הם לרוב מקומות גדולים, קרחניסטים, פתוחים לאוויר הלח ונעלמים עם טיפות הגשם הראשונות. אלא שהמקום הזה, שיפתח לקהל הרחב רק ביום רביעי, 25.6,הוא לכאורה מאוד סולידי (רק במבט השני קולטים כמה קינקיות אצורה בסולידיות שלו), לא גדול במיוחד, סגור ואפלולי, אבל הכי חשוב – יש לי תחושה שהוא יהיה מרכזי בחיי הלילה של העיר לא רק בקיץ הקרוב (שבו הוא יהיה להיט ענק, בכך אין כל ספק), אלא גם הלאה – אל עוד עונות ושנים טובות (עד כמה שמסוכן להתנבא לטווח הארוך בכל הקשור לחיי לילה).

עושה חשק להתלבש יפה שועל ברים וותיק שישב אתי ליד אחד השולחנות במקום, בערב ההרצה האחרון שלו (לפני שנסגר לשלושה ימים של שיפוצים אחרונים), הגדיר זאת בדרך הכי טובה שניתן לתאר את המקום (אם כי בוטה מעט, אבל אנחנו מדור שלא פחד מקביעות נחרצות): "זה מקום שאם אתה מביא אליו דייט, אין מצב שאתה לא מזיין". לצערי לא הבאתי אתי דייט למקום, אלא כמה חברים טובים שאלפי ליטרים של אלכוהול זרמו כבר ביניהם. אבל רגע, עזבו אותכם מהשולחן שלנו ובוא נדבר קצת על אריאל לייזגולד, האיש והאגדה, אביהם הגאה של ה "223" ו"קלמטה", אחד שידוע בטאץ' המיוחד שלו – ואת זה אומר לכם מישהו שאפילו לא אוהב קוקטיילים (אלא אם כן קרח בוויסקי נחשב). יסלחו לי ה "223" המצליח ו"קלמטה" שמהחלון שלה אפשר לראות את השקיעה עד יוון, אבל "בל-בוי" נראה כאילו אסף לייזגולד את כל מה שהוא יודע על קונספט – ואז לקח אותו עוד שני צעדים קדימה. המקום אינו מרשים – את זה הייתי יכול לומר לפחות על חמישה מקומות אחרים בעיר – הוא פשוט מדהים. דלת ההזזה בכניסה למלון ברדיצ'בסקי נסגרת מאחוריך, אתה ממצמץ בעיניים כדי להתרגל לתאורה המינימאלית – ועד שאתה פוקח אותן מחדש, אתה בעולם אחר ובזמן אחר. אני יודע שהמשפט הבא עלול להיתפס כמחמאה מוזרה מעט, אבל בתור אחד שטעמו בלבוש כמעט שלא מתעלה מעל ג'ינס וטי-שירט, ה"בל-בוי" פשוט עשה לי חשק להתלבש יפה. להצטער שלא באתי עם איזה ז'אקט, או לפחות נעל שהיא יותר אלגנטית מהכפכף הקיצי שלי.

משמאל: לייזגולד וריי. מימין: בוזנח. שותה. קוקטייל. מחבית. קטנה (לראות ולא להאמין) ה"בל בוי" הוא קוקטייל בר שעל מדפיו לא נראים כמעט בקבוקים, אלא התמציות המיוחדות שרקח לייזגולד. אך התיישבנו וניגשה אלינו ריי. קשה היה להסתובב בעיר בשנתיים האחרונות מבלי להתקל בריי, יפיפייה אמיתית ובת-זוג של לייזגולד שעזבה את סנט-פטרבורג במיוחד כדי לגרום לנו להשמיע אנחות לא רצוניות בין דרינק לדרינק. כשבחורה כמו ריי, ברמנית מצוינת בזכות עצמה וב"בל-בוי", מנהלת הבר, מציעה לך להפקיד את גורלך בידיה, אתה לא חושב פעמיים: "תני לי משהו חמוץ" ביקשתי – ותוך זמן קצר נחת על השולחן קוקטייל צהבהב, חמוץ, פשוט וטעים אפילו למי שקוקטייל מעולם לא היה כוס הדרינק שלו. לצידו הוגש אצטרובל בלהבות שבער עד שחששתי שיפעיל את גלאי העשן. אני מודה שהפרזנטציה הזאת היא קצת יותר מדי עבור מישהו שמעדיף בירה או וויסקי, אבל אני מבין שהיא עשויה להרשים מאוד טיפוסים מעודנים ממני. גם התפריט מרתק ומחולק לשלושה חלקים. דגמנו ממנו סלט זוקיני עם תפוח עץ שהיה מעולה, סלט אבטיח, עגבניות שרי מנומרות ופטה שעורר את חששי – עד שלקחתי את הביס הראשון ממנו, גיוזה פיקנטית ואדמדמה ממולאת בבשר אווז, צלעות טלה, ניוקי מסולת עם פטריות והמבורגר קטן (100 גרם). המנות קומפקטיות, אבל לא מיקרוסקופיות וטעמן נע בין טוב-מאוד למצוין. לא המקום לבוא לאכול בו אם אתם רעבים מאוד, אבל בדיוק המקום לתקוע בו משהו בין דרינק לדרינק בלי להרגיש שזללתם יותר מדי. אלא שנדמה שהסיפור ב"בל-בוי", יותר משהוא קוקטיילים או אוכל, הוא המקום עצמו: לייזגולד, אחד האנשים הכי יצירתיים בסצנת הבילויים בעיר, לא השאיר שום פרט לידי המקרה: אפילו ביקור בשירותים או כניסה לפינת העישון (מוסווית בתוך ארון-מגירות, לכל מי שלא העז עד כה לצאת מהארון) הופכים לחוויה של "וואו", שלא לדבר על התלבושות של הצוות במקום, בסגנון שנות העשרים, תלבושות שגרמו לי לרצות לפצוח בריקוד צ'ארלסטון (לא שיש לי מושג מה זה אומר, אבל בכל זאת ככה הרגשתי). ואם כל ההתלהבות הכנה שלי עוד לא הספיקה להרשים אותכם, אז קבלו את זה: אפילו בוזנח שישב איתנו נתפס לוגם קוקטייל! ולא על הקוקטייל לבדו יחיה ה"בל-בוי": מי שרוצה בירה, יקבל את הבקבוק שלו בתוך שקית נייר חומה, מן חוש הומור לייזגולדי כזה שאי אפשר לפספס. מי שרוצה משקה נקי, אריאל וריי עוברים בין השולחנות עם עגלת תינוק קטנה בסגנון "אולד פאשן" (הולם אתכם חברים, במקומכם הייתי שוקל את הרעיון...) וימזגו לכם את המשקה לכוסות קריסטל בעלות רגל דקיקה, הישר מתוך אמבטיה של קרח שמוסווית יפה בתוך העגלה. אפילו העובדה שכל מי שבדיוק נכנס או יוצא למלון צריך לחלוף דרך הבר, תורמת להרגשה ה"חו"לית" עד שכמעט מוזר לצאת בסוף הערב, אחרי כמה דרינקים לחום הלילה התל-אביבי. ה"בל בוי" ייפתח רשמית בסוף השבוע הקרוב וישמח מאוד זוגות בדייטים, זוגות שבדיוק מציינים יום-שנה עגול ומחפשים מקום לדרינק כייפי אחרי הארוחה החגיגית, חבורות קטנות של (עד) 2-3 זוגות, נשים שבא להן להתלבש יפה וגברים שרוצים להיראות כמו גארי קופר, כמאמר השיר ההוא שנכתב בכלל על ה"ריץ", אבל מתאים מאוד למקום הזה. "בל בוי", בתוך מלון הבוטיק "ברדיצ'בסקי", רחוב ברדיצ'בסקי, תל-אביב.