כל הכבוד לצד"ל

חוטינר נזכר בפעם הראשונה שבה טעם ערק אל נמרוד (תקציר האירועים: נסע לצימר בצפון, השתכר, נבעט מהמיטה כדי לטייל עם הילד, הריח אניס וכל השאר היסטוריה)

לפני כשש שנים שהיתי עם משפחה וחברים בצימר במושב גורן שעל כביש הצפון. הערב הראשון התמקד בשתייה כהלכה ובמצוות אכילת בשר, והסתיים בהתעלפות חלקית על המיטה. מצבי לא אפשר לי לשמוע מי מהילדים בוכה או מקטר ואשתי שתחייה השכימה לפנות בוקר כדי להסתובב עם הזאטוט בחוצות המושב. בבוקר השני נבעטתי מהמיטה לפני שש בבוקר כי מישהו צריך להסתובב עם עגלה ולהרגיע את הנודניק. אחרי כמה דקות באוויר הגלילי, שכלל בעיקר זבובים וריחות של חרא של פרות/עופות, הגיע לאפי ריח מוכר ואהוב. אניס! הלכתי לפי הריח, שוכח מהעגלה ומהתינוק, עד למבנה לא גדול בפאתי הישוב שממנו נבע הריח. דפקתי בדלת, לתדהמתם של העובדים שלא הבינו מי זה האדיוט המצויד בתינוק שהופיע אצלם בשש בבוקר, וכך הכרתי את אליאס ואת הערק הנפלא שלו - אל נמרוד.

אליאס כרם הגיע עם משפחתו וחיילי צד"ל נוספים לישראל לאחר נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. הוא וחבריו התיישבו בצפון, קרוב לגבול עם המולדת. עד מהרה הפך האיש לאחראי על החינוך של ילדי הצד"לניקים בארץ, אך הגעגועים למשקה הלבנוני הלאומי בערו בו. יחד עם חברים נוספים פתח מפעל ביתי קטן במושב גורן והחל לזקק בישראל ערק בסגנון לבנוני. המפעל גדל מאד בינתיים, אך הוא עדיין מתעקש לייצר ערק בדרך המסורתית שהנחילו לו אבותיו. אל נמרוד מיוצר מענבים מסוג דבוקי (אליאס לא מוכן להחליף את הזן למרות שהיה יכול לחסוך הרבה כסף עם זנים כמו ריזלינג). הענבים מותססים, בדומה לענבי יין, ומזוקקים שלוש פעמים בדודי זיקוק מנחושת (ממש כמו קוניאק או וויסקי) שיוצרו במיוחד עבורו. בין הזיקוקים מתובל הערק בזרעי אניס סורים משובחים שמגיעים לארץ דרךטורקיה. הערק מבוקבק ב 50% אלכוהול כמו במקור ובעל טעמים וניחוחות שאי אפשר לטעות בהם. אם יש דבר אחד טוב שעשיתי בענף האלכוהול המקומי הוא לגרור את מנכ"ל אי בי בי אל ספיריט דאז, צביקה בר, עד למושב גורן לפגישה עם אליאס. הפגישה היתה תחילתה של דרך משותפת ויצרה שני דברים טובים: אליאס והצד"לניקים חיים טוב יותר ומייצרים יותר ערק, ואפשר למצוא וליהנות מאל נמרוד בכל מקום בישראל. לי אישית עזר הערק הזה לשרוד עוד הרבה בקרים או ימים שלמים עם הילדים גם כשגדלו.