קיפניס על הבקבוק עם שלושת הקופים והמחווה היפה לגווארדיה הישנה של תעשיית הוויסקי

לקראת סוף שנת 2004 הגעתי לראשונה לסקוטלנד. אמנם באיחור לא אופנתי ביחס לחובב וויסקי כמוני, אבל במטרה להפיק מחמישה ימים בלב הספייסייד את המיטב (אל דאגה, מאז ביקרתי שם עוד שש או שבע פעמים, כי את המיטב של האזור הזה, קשה להפיק בפעם אחת...). את אחד הימים הקדשנו, חבריי ואני, ליום מרוכז בגלנפידיך ובבלוויני. יום שכלל לא רק סיורים בשתי המזקקות, אלא גם ארוחת צהריים עם דייב סטיוארט, המאסטר-בלנדר האגדי של המזקקה וכמובן – טעימה של כל מה שיש למשפחת גרנט המורחבת להציע. (במילים אחרות: אני לא זוכר איך הגעתי בחזרה לטירת גלנליווט שאותה שכרנו למשך אותו שבוע). אם מגלנפידיך התפעלתי, הרי שבבלוויני התאהבתי מיד: מזקקה קטנה, איכותית וכיפית כל-כך! ממש מזקקת-בוטיק לצידה של אחותה הענקית עם סמל האייל. בבלוויני התנסיתי בפעם הראשונה בהפיכה של גרגרי שעורה בעזרת את חפירה, מלאכה שמעט נכחדה מן העולם אל מול הטכנולוגיה החדישה. מה אומר לכם? אני לא בדיוק איש קטן וחלשלוש, אבל אחרי שלושה-ארבעה אתים עם שעורה רטובה, סימנתי שאני זקוק לחילוף, שלא לומר לחילוץ. הפועלים המקומיים חייכו. זו כנראה לא הפעם הראשונה שתייר גדול מימדים משחק אותה אבדאי ושואל מהם את האת, רק כדי להודות בתבוסתו מקץ פחות מחצי דקה. בזריזות מבהילה ממש הם ביצעו את מה שלי היה כל כך קשה, ואני למדתי את השיעור שלי: לא להתעסק עם מקצוענים – כי מה שנכון בפוקר, נכון גם בוויסקי.
2013-12-09_1403252013-12-09_140325
  אז למדתי לראשונה על התופעה האורתופדית המכונה "מונקי שולדר", כלומר כתף שמוטה כשל קוף, מחלה שתקפה "שאבליסטים" (מלשון "שאבל", כלומר את חפירה) ותיקים. מאוחר יותר, בחדר הטעימות המפואר של גלנפידיך, התנסיתי גם בטעימה מהוויסקי המיוחד הזה. מדובר בבלנד של מאלטים, כלומר בלנד שיש בו שלושה מרכיבים בלבד – שלושתם סינגל מאלטים שמייצגים את האזור: גלנפידיך, בלוויני וקנינווי. בכל שנה בוחר סטיוארט תשע חביות מכל מזקקה, יוצר בלנד שנכנס ל-27 חביות לתקופת התיישנות נוספת ולבסוף מבוקבק בבקבוק עם עיטור שלושת הקופים. אז איך הוויסקי אתם שואלים? ובכן, על כך אענה ב"טוב מאוד, אבל" – רוצה לומר, מדובר בוויסקי מעניין מאוד, אם כי לנוכח ההיצע המרשים של גלנפידיך, ובמיוחד זה של בלוויני (מה לעשות? אני אוהב מאוד כמעט את כל מה שעושים במזקקה הקטנה והמקסימה הזאת), יש, לטעמי, מעולים ממנו. ובכל זאת, מדובר בוויסקי שלא כדאי לפספס, גם בגלל תכולתו המעניינת, אבל לא פחות בזכות הסיפור, ההומאז' היפה לגווארדיה הישנה של התעשייה, וגם הבקבוק השונה שכל חובב וויסקי חייב להחזיק על המדף. עכשיו, אחרי הרפורמה הברוכה (מבחינת חובבי האלכוהול האיכותי כמובן), זה אפילו לא בשמיים: 190 שקלים – ותוכלו לשים גם אתם על המדף בקבוק עם סיפור מיוחד.