נאמן למקור: לקראת פסטיבל הוויסקי בוחרים מומחי הוויסקי של סנהדרינק את מותג הוויסקי האהוב עליהם, והפעם: נמרוד שיין עם מק'אלן 12 VS מק'אלן 15...

אתחיל בסוף, תמיד אעדיף את מק'אלן בן ה-12 על אחיו הבוגר בן ה-15. אבל רק משום שתחום המשקאות אינו שייך לתחום התרופות הפרמצבטית, אלא יותר לענייני הרוח והטעם האישי. הטעמים המתפרצים מבקבוק המשקה יתכתבו תמיד עם עולם המושגים שלך, עם זיכרונות נעימים (ליל שכרות בלתי נשכח בברצלונה...) ועם כאלה שהשאירו טעם רע (הבורשט של אבא...) בצלקות הילדות.

יש מעט מאוד רגעים בחיי אותם אני זוכר כפעם הראשונה בה עשית משהו. וגם את הפעם הראשונה בה שתיתי מק'אלן 12 קלאסי וטוב... (צילום: יח"צ) יש מעט מאוד רגעים בחיי אותם אני זוכר כפעם הראשונה בה עשית משהו. וגם את הפעם הראשונה בה שתיתי מק'אלן 12 קלאסי וטוב... (צילום: יח"צ)
גם היום אני עוד זוכר היטב את פעם ההיא בה שתיתי בפעם הראשונה מק'אלן 12 קלאסי וטוב... (צילום: יח"צ)

זו לא חוכמה לכתוב על הסינגל מאלט המושלם. זה כמו נאמר לכתוב על סגנון המשחק של ברצלונה. יכול להיות שאתה אוהד דווקא את מנצ'סטר או ארסנל, אבל תמיד תודה בעובדה הפשוטה שהכדורגל של אסופת הכוכבים מקטלוניה הוא היפה בתבל. כשהמחיר של הבקבוק היפה הזה, בן 12 השנים, גלש על גלי הרפורמות בישראל וצנח עד לכדי פחות מ-300 ₪ לבקבוק, הוא הפך לא רק לתו-תקן רשמי של מחיר מול איכות, אלא גם לנגיש ויומיומי.

צריך להפליא גם בשבחו של אחיו הבכור בן ה-15. בכל זאת, הוא אוצר בתוכו טעמים מופלאים של צימוקים, תפוז ושוקולד, ומפתיע בסיומת ארוכה מאוד של פירות יבשים המבושמים בניחוחות וורדים וקינמון. מחירו אמנם כפול, אבל יש משהו חגיגי ועמוק יותר בבגרות הזו. הוא אמנם לא מגיע לנוכחות של קוניאק כמו האחים המבוגרים יותר בני ה-21 בו חביות השרי או הברבן המתקתקות מוסיפות ערך מוסף מעושן ומרקם חלקלק יותר, אבל עדיין, גם בן ה-15 הוא איזו קפיצת מדרגה שהיא אות של כבוד לתעשיית הוויסקי.

וויסקיוויסקי
סכנה ממשית שתתאהבו

אבל כשאני עומד מול קיר הענבר בחנויות האלכוהול בארץ ובעולם, היד תוגש אוטומטית אל קופסת התכלת הקלאסית של המק'אלן 12. וזאת משום שאני מחפש וויסקי טוב ולא קוניאק. את יצירת המופת הזו רוקחים באזור הספייסייד שבצפון-סקוטלנד במזקקה שהוקמה בערך עשור לפני שאבא של הרצל נולד. זאת אומרת מזמן. הייתי יכול לומר שלא נותר הרבה ממורשתו של מייסד המזקקה המפורסם אלכסנדר ריד, אבל הרעיון ליישן את הוויסקי בחביות של יין שרי שרד עד היום, והוא אשר מעניק לנוזל הקסמים הזה את טעמו הייחודי.

יש מעט מאוד רגעים בחייך אותם אתה זוכר כפעם הראשונה בה עשית משהו. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה שמעתי את 'דארק סייד' של פינק-פלויד, את הנשיקה הצרפתית הראשונה, וגם את הפעם הראשונה בה שתיתי מק'אלן 12 קלאסי וטוב. ישבתי עם חברים בבר בפוארטו אולימפיקו על חוף ימה של ברצלונה, וכשכבר היינו שיכורים כדבעי, הוריד בעל הבית מהמדף את המק'אלן-12 וצירף אליו אזהרה: "יש סכנה ממשית שתתאהבו בבקבוק הזה", הוא אמר, וצדק.

וויסקיוויסקי
כמו לנון ומקרטני

יוסי וארז, שחלקו איתי את הבקבוק הזה לפני שנים, חלקו איתי גם את המונית בחזרה למלון ההוא ליד הבוקריה, והם עדיין חברים שלי. לא הייתי רוצה ליחס זאת דווקא לבקבוק, אבל אני חושב שיש לו חלק לא קטן, כי כל החיים מלמדים אותך שמוצרים שהם יקרים יותר הם גם טובים יותר.

אני מניח שמומחים של וויסקי יודעים לפרט באדיקות את היתרונות של הוויסקי שנשכח עוד כמה שנים בחבית המשומשת, אבל איזון הטעמים של הוויסקי בן ה-12 הוא שהופך אותו למלך הבלתי מעורער בארון הוויסקי שלי והוא גם זה שהכתיר אותו למשקה הבית. מצד אחד יש בו את החוצפה והקריצה של אלכוהול פשוט וטוב, ומצד שני הוא מביא עומקים שמזכירים את שיא יצירתם של לנון ומקרטני, שהם הם – מה לעשות – כתבו את השירים היפים ביותר דווקא בצעירותם.

כן, אני יודע, אני לא מחדש הרבה, עדת המאמינים של המק'אלן 12 היא די רחבה ופופולארית. בעניין הזה אני לא טוען לכתר המקוריות. אבל היי, ראיתם פעם קרחות ביציעים במשחק של ברצלונה?

* רשימת מותגי הוויסקי המשתתפים בפסטיבל עשויה להשתנות בהתאם למצאי בחנות ביום האירוע.