נאמן למקור: לקראת פסטיבל הוויסקי בוחרים מומחי הוויסקי של סנהדרינק את מותג הוויסקי האהוב עליהם, והפעם: ניר קיפניס עם בונהאבן 12 VS בלאק בוטל...
את החיבה שלי ל'בונהאבן', אני חייב לקלמן מיידלר, האיש וה"קלמנ'ס" בחיפה, אולי המקום שאני הכי אוהב בין אלה שאני לא מבקר בהם מספיק. קלמן ואני, מעבר להיסטוריה הארוכה שלי ב'חיפה הקטנה' שלו, אי-שם בשנות השמונים, חולקים גם אהבה גדולה לגינס ולוויסקי. פעם אפילו טסנו ביחד לסקוטלנד עם חבר שחגג 50 שנים להיווסדו, ובמשך שבוע לא הפסקנו לשתות לדקה.
לא שמרתי לו אמונים כמו קלמן, הוויסקי "שלי" שבצעירותי היה 'טאליסקר', הוחלף עם השנים ב'גלנליווט 18', אבל פינה חמה ל'בונהאבן' נותרה בעינה: זה הרי לא פשוט להיות וויסקי לא מעושן באי שבו כל הילדים המקובלים האחרים מעושנים עד עפר.
ובכל זאת, מערכת היחסים שלי עם 'בונהאבן' עלתה מדרגה כשמצאתי יום אחד בקומה התחתונה של חנות 'דרך היין' בחשמונאים ("המערה החשמלית" של חובבי היין והאלכוהול שאליה מגיעים במעלית שיורדת משהו כמו חמישה מטרים בשלוש דקות...) מהדורות נוספות של המזקקה הזאת, כולל אחת שאופסנה בקרטון כסוף, אולי ה'בונהאבן' היחידי שהוא כן מעושן – אבל איזה יופי של עישון!
מעשנים ביחד
למזלי מצאתי בן-דוד קרוב של ה'בונהאבן', בן הדוד הערס, המחוספס, זה שבורח באמצע השיעור כדי לעשן בחצר. ה'בלאק בוטל' הוא בלנד מצוין שמרכיביו הם סוגי וויסקי שונים מאיילה. הוא אינו יקר, במיוחד בהשוואה לסינגל-מאלטים הידועים של האי הזה, והוא אף פעם לא מאכזב את מי שצריך להרגיש כאילו לגם בטעות קצת וויסקי שנשפך למאפרה. אמנם עם התקנות נגד עישון כבר אין כל-כך מאפרות בברים וגם התמעטו מאוד (תודה למחוקק!) ההזדמנויות ללגום וויסקי מעושן לצד סיגריה, אבל 'בלאק בוטל' לא חייב סיגריה, אלא בסך-הכל קצת קרח כדי לעשות את העבודה.
עבורי הם יהיו כרוכים לעולם יחדיו – ולא רק בגלל מוצאם: ה'בונהאבן' - שביחד עם ה'קרגנמור' הפירותי והפרחוני מהספיי-סייד - גמל אותי מוויסקי מעושן, וה'בלאק בוטל' שאיתו אני קופץ מדי פעם לבקר אצל ה"אקסים"...
* רשימת מותגי הוויסקי המשתתפים בפסטיבל עשויה להשתנות בהתאם למצאי בחנות ביום האירוע.