מסע בעקבות הרויאל חוטינר

חוטינר בחצאית, ויסקי וטירות קסומות. מה עוד נשאר לומר?

כבר ביום הראשון אחרי שנחתנו באברדין חיכה לנו רכב עם נהג סקוטי אסלי עם מבטא שאפילו אלכס פרגוסון, גיבור העיר, לא היה מבין בקלות. הוא לקח אותנו לאורך נהר הדי לאזור הרויאל די סייד ולמזקקה אליה יש לי חיבה מיוחדת - רויאל לוכנאגאר. זהו אחד הוויסקיים שהייתי אחראי על יבואם לארץ לפני שנים והיו אף שקראו לו בתקופה ההיא רויאל חוטינר.. בכל מקרה הגענו ותוך כדי סיבוב במזקקה (שבה למדתי בעבר קורס של שבוע) נזכרתי למה אני אוהב אותה. הסיבה נמצאת איתי בתמונה - סטיוארט אדמסון מנהל את בית המותג ובעצם את כל מה שהוא לא יצור וויסקי במקום, איש עם ידע עצום וצמא גדול לאנשים שישתו איתו הרבה וויסקי כמו שאפשר לראות על הלחיים בתמונה וזה עוד לפני שהתחלנו את הטעימות. לחיים.

אוי סקוטלנד למה אני כל כך אוהב אותך. חוץ מהמזג אוויר, הנופים, האנשים הנחמדים והוויסקי? אז ככה, בעבודתי יצא לי להתארח ולשהות לכמה לילות בכל פעם בגן העדן של הגברים או בשמו הרשמי דרמוייר קאסל אשר באזור באנפשייר בספייסייד בהיילנדס הסקוטיים. הטירה שייכת כיום לתאגיד דיאג'ו או בקיצור לג'וני ווקר. שביל גישה של כחצי קילומטר מוביל אל הטירה ששוכנת בלב אסטייט משלה. תיאור קצר של הלובי פחות מעניין אבל החדרים בגודל של דירה ממוצאת בפתח תקווה רק בעתיק ויפה. במרתף אפשר למצוא בר קטן עם הרבה וויסקי, שולחן כדורגל, לוח דארטס ומסך פלזמה ענק עם ווי כדי שלא יהיה משעמם. הטירה מוקפת בגנים אנגליים מטופחים, יערות, מעיינות, מגרש גולף, טניס וקרוקט שזה המשחק המוזר עם הפטישים מעליזה בארץ הפלאות.

אך גולת הכותרת נמצאת בקומת הכניסה, בין שלל החדרים המעוצבים והעתיקים נמצאת הספרייה. פרט לקצת ספרי היסטוריה אפשר למצוא שולחן סנוקר ענק, מקרר בירה, מקרר שתייה קלה, מקרר גלידה, סיגרים, בוטנים, צ'יפסים למיניהם, וודקה, ג'ין ובכלל כל מוצרי דיאג'ו ודברים בכדי לערבב איתם וכמה מדפים נחמדים. על המדפים הנחמדים יושבים להם כ-150 סוגי סינגל מאלטים ווייס קיים שונים אחרים כאשר לפחות 15 מהם זקנים ממני ואני כבר לא ילד. והכל חופשי ומזמין ובהגשה עצמית. עכשיו אפשר להבין למה אני כל כך אוהב את סקוטלנד?

את היום השלישי בסקוטלנד התחלנו בארוחת בוקר סקוטית בטירה ואחר כך נסיעה קצרה יחסית לאזור פראי בו הורידו אותנו באמצע שום מקום עם נוף מדהים ובלי אלכוהול. זה היה מרכז ספורט היילנדרי בו עושים ומתעסקים בכל מיני סוגי ספורט שבהם גם הסגל האולימפי שלנו היה יכול להצטיין. בכלל הסקוטי היחיד שמתקרב לטופ העולמי במשהו זה אנדי מארי בטניס שגם ככה נראה כבר אנגלי יותר מהכל.הספורט כולל נהיגה בשטח בלנד רובר דרך שערים בעיניים מכוסות כאשר מישהו מכוון אותך ימינה או שמאלה, נהיגה ברכב אמפיבי בשם ארגו בעל 8 גלגלים ומערכת צידוד כמו של נגמש שפשוט עובר כל מכשול ולבסוף סתם מטווחים עם כל מיני רובים מוזרים בלי רתע עד לסוכריה: ירי בצלחות חרס מתעופפות. הבעיה הייתה כאמור ששכחתי לקחת קצת וויסקי מהטירה.

משם לקח אותנו הנהג, שמאד לא רצה לאחר, לנסיעה של מעל שעה לכיוון העיר אינברנס על גדות האגם הענק והמפורסם לוך נס. האגם המפורסם כל כך מקיים סביבו תעשייה שלמה שנוסדה עקב שמועה על מישהו או צילום לא ברור של מפלצת שלפי האגדה נראתה במיימיו לפני שנים. ברמת היופי רוב הסקוטיות שגרות בסביבות האגם נראות כדבר המפלצתי ביותר שאפשר למצוא באזור או כמו שמור המלצרית שלי בשישקו אמרה לי בטלפון "הם לא יודעים שהמפלצת בכלל בתל אביב?".

עלינו על ספינה כדי לשוט כחצי שעה ולהגיע לסיור באקהרט קאסל השוכנת למימיו של האגם אך אותי עניין יותר שעל הספינה מצאתי לאגר קטן וגם היילנד פארק 12 שנה שעם הנוף הנהדר מסביב פשוט הרגיש לי נכון והצלחתי להבין למה כל כך הרבה האנשים נלחמו על חתיכת הארץ הזאת. אחרי עוד כמה כוסיות ובירות בדרך חזרה מהטירה תוך כדי שיט אני נשבע לכם שראיתי את המפלצת או משהו בסגנון.

ביום הרביעי הגענו לנקודה והמטרה לשמה נסעתי עד לבית השני שלי, מזקקת הסינגל מאלט קארדו. מדובר בסדרה החדשה של ג'וני ווקר אליה נגיע מיד. קמתי בבוקר ובכדי לשחרר קצת את הראש וכמויות הוויסקי ששתיתי אתמול ובכלל להצליח לצאת מהמיטה יצאתי לרוץ קצת באזור הטירה במרכז היילנדס. רצתי לפי מפה שציירו לי ומה שלא הופיע בה היו העליות המפרקות שהן פשוט חלק מהנוף. חזרתי יש לביס קטן ונסיעה לספייסייד קופרג' שהוא מפעל גדול בו עדיין בונים ובעיקר מתקנים חביות וויסקי בעבודת יד. אחרי ניסיון וכישלון לבנות חבית קטנה המשכנו לכיוון מזקקת קרדו ולב ליבו וביתו של המותג ג'וני ווקר. קארדו היתה המזקקה הראשונה אותה קנו בנו משפחת ווקר כדי לשמור על המשכיות טעמיו של הבלנדד וויסקי שלהם.הקונספט שהוצג בפנינו הוא סדרת בלנדים חדשים שנועדה רק לשוק הדיוטי פרי בעולם וכולל כרגע 3 וויסקים שונים ללא ציון גיל. וויסקי ללא ציון גיל הוא קונספט כמעט בגדר מהפכה בקטגוריית הבלנדים היוקרתיים ולטענת ג'ונתן דרייבר, המארח שלי והשגריר העולמי הראשי של ג'וני ווקר, הגיע מפיתוח טעמים עבור דרישת הקהל. מאז יצירת הבלנדים הקלאסיים של ג'וני התפתח העולם מאד בכל התחום הגסטרונומי וכך צוות הבלנדרים החליט לערבב וויסקים מתוחכמים מלאי טעם ורעננים גם יחד ופשוט שונים מכל מה שהכרנו עד היום: ספייס רואד – וויסקי מדהים שנולד ממומחיות היישון והשימוש בחביות האלון שנצבר עם השנים. גולד רות'- אומנות הזיקוק והשוני בין אזורים ברמת הידע ואופי המזקקה והזיקוק עצמם. רויאל רואד- עוד לא ממש יצא לשוק, הידע של האזורים החביות והמזקקות עם יכולת האדם יחד. אחרי הטעימה המרתקת הזאת חזרנו לטירה כדי שנספיק גם לשתות משהו...