הוא נולד באיטליה בשם אחר, הפך ללהיט ואחר כך איבד מהקסם שלו – ולא בצדק. שמוליק וולברג חושב שצריך להחזיר לאופנה את המיקס שאפילו ג'יימס בונד אהב

זה קרה בצהרי יום מהבילים במיוחד לפני מספר ימים. בדרך כלל די נוח לי בקיץ אבל באותו יום הרגשתי כאילו נגזר עלי לשחות בתוך מרק גולאש סמיך. חיפשתי משהו מרענן ולא בטוח שהייתי בהכרה מלאה כשמזגתי לי אמריקנו - לא הקפה הדליל (היום זו האסוציאציה הראשונית שעולה אצל אנשים שאינם מצויים בתחום), אלא את המיקס הישן והטוב.

מה שטוב לבונד טוב גם לנומה שטוב לבונד טוב גם לנו
מה שטוב לבונד טוב גם לנו יש שיגידו שזה לרדת נמוך מידי, יש משהו מיושן וזקן בדימוי של המשקה המרענן הזה - משהו שמתאים לאנשים מבוגרים בשנות ה-60 של המאה שעברה בחופשות קבוצתיות בבתי מלון בנתניה. אבל כמו שג'ין וטוניק, ששנים נחשב למשקה של סבתות בריטיות, הפך לטרנדי וראוי בשנים האחרונות, אולי הגיע הזמן שנרענן גם את האמריקנו. הוא קל להכנה, מהווה אפריטיף נהדר, מתאים לכל זמן ויכול להתאים גם לאלה שאינם מטיבי לכת בעולם השתייה. באותו יום מהביל הוא היה קסום. האמריקנו נולד באיטליה, באמצע שנות ה-60 של המאה ה-19, ונוצר ע"י קבוצת קמפארי כאח האפור יותר של "נגרוני", הקוקטייל המהולל שכבר נכתב עליו כאן. בתחילה הוא נקרא "טורינו- מילאנו" על שם האוטוסטרדה שמחברת בין שתי הערים ובגלל שני המרכיבים העיקריים: הקמפארי שנולד במילאנו והוורמוט שנולד בטורינו. התיירות האמריקאית המסיבית שגדשה את איטליה החל מתחילת המאה ה-20 שאימצה בחום את המשקה ואף הפיצה אותו בארה"ב גרמה לאיטלקים לשנות את השם ל"אמריקנו". אולי היה זה סתם כינוי שנועד להקל על התקשורת או להתחנף לארנק של התיירים. אגב, הידעתם ש"אמריקנו" הוא הקוקטייל הראשון שאותו מזמין ג'יימס בונד בספר הראשון של איאן פלמינג בסדרה? אני מדגיש - בספר הראשון ולא בסרט הראשון. פעם נוספת הזמין אותו בונד בסרט "רצח בעיניים" שהיה הסרט ה-14 במספר של הסדרה והאחרון של רוג'ר מור. כך מכינים: מוזגים ישירות להייבול מלאה בקרח: 30 מ"ל קמפארי 30 מ"ל צ'ינאזנו רוסו משלימים עד הסוף עם סודה מערבבים ומקשטים בפלח תפוז. אפשר להוסיף 2-3 טיפות אנגוסטורה תפוז.