חברי מועצת סנהדרינק מכים על חטא ומבקשים מחילה, ורק חיליק החליט לשלב את בקשת הסליחה עם מדור הדג מלוח שלו...

לכבוד יום כיפור החלטתי לשלב את 'המדור לחיפוש קרובים' – המדור שלי שעוסק בהתאמת וודקה לדגים מלוחים, עם פרויקט 'סליחות' של חברי מועצת 'סנהדרינק'. לפני זמן מה כתבתי כאן בפרויקט 'החבר הכי טוב שלי לשתייה', שאין לי באמת כזה ואני הוא החבר של עצמי, לפחות בכל הנוגע לשתייה, ולא רק... כשביקשו ממני לשלוח תמונה של עצמי שותה, ואין לי הרבה כאלה, התמונה הראשונה שבכל זאת מצאתי מבין כל עשרות אלפי התמונות (של אלוהים יודע מה בדיוק) שאני מצלם (כל יום...), היתה שלי ושל מוסי מרימים כוסית פלסטיק חד-פעמית זעירה לחיי החיים. ואז הבנתי שבעצם, החבר הכי טוב שלי לשתייה, הוא אדם שמעולם לא היה בביתי, לא הייתי אני בביתו, לא הלכנו יחד לשתות, ובעצם לא נפגשנו אף פעם מחוץ לכותלי חנות הדגים שלו בשוק הכרמל, שאליה אני מגיע תמיד, בוא נודה בזה, בכדי להצטייד בדג טרי וטוב לשבת או אפילו יום חול.

מוסי הדייג - אווירה - צילום חיליק גורפינקל
מוסי הדייג - אווירה - צילום חיליק גורפינקל
בנסיבות החמורות הללו, קשה לפעמים לתפוס, עד כמה האיש הזה, הוא חבר טוב שלי, חבר אמת. איני יודע אם גם מוסי מגדיר אותי כחבר שלו. אבל זה לא באמת משנה לי. ממש לא. מוסי (משה) פנצטר, הוא אחד האנשים הכי נחמדים וטובי-לב שאני מכיר. וגם אחד הכי מצחיקים ו... עצבנים. אני אוהב אנשים עצבנים. זה אומר שהם חיים. כן, אני יודע, לא מעט אנשים, ביניהם גם לקוחות שלו וגם אמא שלי (שלא קונה אצלו מאז שהוא צעק עליה) יחלקו על הנחמדות וההומור ויקבעו מיד שמדובר באיש שהוא רק קשה ורגזן. האנשים האלה פשוט שכחו, או לא למדו אף פעם, שלא חייבים תמיד לבלבל את המוח לנותן השירות שמולם ואפשר פשוט להגיד מה אתה רוצה ולהפקיד את רוחך וגופך בידיו של מי שתמיד יבין יותר טוב ממך במה שהוא עושה. אינסטלטור או שופט, עורך-דין או שיפוצניק, מוסכניק או רופא, פילוסוף או מוכר דגים... לא זוכר מתי הפכתי ללקוח של מוסי, אבל זה לא היה מזמן כל-כך. עניין של שלוש-ארבע שנים כמדומני. עוד יותר קשה לי לשים את האצבע על הנקודה בזמן בה הפכנו לחברים. על הנקודה שבה אשכנע את עצמי שזה אכן ככה, כבר אוותר כנראה לנצח. ובכל זאת, אני מבין שזה מה שהוא. חבר שלי. חבר טוב. מוסי הוא לא רק סוחר דגים מופלא, מבין גדול ביצורי הים ובמה שניתן לעשות מהם, לא רק איש מצחיק להפליא, אלא כאמור - גם איש טוב לב, רחום ורחמן. בתנאי, כמובן, שלא מעצבנים אותו. וזה, מה לעשות, קורה כל הזמן. אתם בוודאי תגידו שאם זה כך, אולי בכל זאת כדאי לתהות האם לא מדובר פשוט באיש עצבני. אני אטען כנגדכם שכן, מוסי הוא עצבני. גם אני. וכך גם צריך להיות כל מי שחי בארץ הנוראה והנפלאה הזו ועיניו עדיין בראשו. ממי אם כן אני רוצה לבקש סליחה. ממוסי שגם אני מצליח, כמובן, להרגיז מדי פעם? וששכחתי כמה כיף לשתות אתו. אולי. אבל בעיקר אני רוצה לבקש סליחה מעצמי. שלקח לי כל-כך הרבה זמן, ובעצם עדיין לוקח, להבין שמוסי הוא חבר שלי. ואיך כל זה קשור לוודקה ודגים מלוחים. ובכן, כך: מוסי לא מוכר דגים מלוחים. אבל לפעמים, כשנחה עליו הרוח, הוא שולף בקבוק וודקה קרה וקופסת דגים מלוחים ועושה לנו מסיבה קטנה. ואז אני מבין, שוב, שאולי בכל זאת כדאי לחיות. אני אוהב אותך מוסי. חג שמח. חג שמח לכולכם. כן, יום כיפור יכול להיות חג שמח. אם באמת עושים בו חשבון נפש.