נותן בכוס: שאבלי ב'סנטה קתרינה'

זיו לנצ'נר יוצא למסע דילוגים קולינארי, מצמיד מנה לכוס יין וממשיך הלאה. הפעם הוא הולך על ארוחה עסקית לצד כוס שאבלי במסעדת 'סנטה קתרינה'…

אילו ידע בית-הכנסת הגדול בתל-אביב, עוד כשקם בשנות העשרים של המאה הקודמת, מה ייצא מהחצר האחורית שלו, עצמו ובשרו, אולי היה יוצא בשאלה ומצטרף אליה בסערה במקום להגות יומם ולילה בתורה. הרחבה בגבו של בית-הכנסת, שמכסה את פינת אלנבי ואחד העם, היא כנראה המקום המאוכלס ביותר בליינית למטר מרובע בתל-אביב, ממש לא מהיום וממש לא במקרה. אחד העוגנים המרכזיים של חצר הגשמיות המשגשגת היא מסעדת 'סנטה קתרינה' של השף תומר אגאי, גם זה ממש לא מהיום וממש לא במקרה. המקום השקט והצנוע מלמד פעם נוספת (הגם שאין דוגמאות רבות מסוג זה, וחבל...) שאפשר לחשוב, להכין ולהגיש אוכל מוצלח במגע שף מובהק, בלי לעשות עניין. 'סנטה קתרינה' מבצעת זאת בדרך אגבית, עליזה – ומקצועית. נשמע הכי פשוט, אבל כנראה לא כל-כך.

מסעדת 'סנטה קתרינה' עובדת צהריים וערב, בתפריטים שונים (ומשתנים), והיא מלאה כבר בשעת צהריים לא מאוחרת, ובצדק. העסקית שמעניקה שורת צלוחיות למנה ראשונה וכוס תה קר במחיר העיקרית - שווה לאללה. בין סלטיה, החביבים כולם, יצוינו דווקא הארבעס האימתניים, גרגירי חומוס גדולים ובשרניים וחמימים שמוגשים לצד אריסה אדומה (כתומה, למעשה), חריפה יופי, תוצרת בית.

על הבמה המרכזית עלה הפעם שישקבאב - שיפוד פרגית ושיפוד קבב על פיתה שרופה עם טחינה וירקות מהטאבון (82 שקל). אם לפרק לכם את המנה הזאת בנוסח של 'סנטה קתרינה', הקבב מצוין - בעל אופי אבל לא אגרסיבי, מהזן היבש והדחוס במידה; הפרגית עסיסית, עדינה ומוכיחה שגם פרגית יכולה להיות עונג; והכל על פיתה דקה, חרוכה בקצוות, ספוגית במרכז וספוגה בטחינה, עם קישואים, פלפלים ועגבניות קלויים. שום דבר לא מתוחכם, והכל נפלא, בעיקר יחד. פשוט נכון.

להרמוניה הבסיסית הזו הצטרף בכוס שאבלי בובייה (Bovier) נעים הליכות (48 שקל), יין ידידותי שמשתף פעולה בקלות, גם עם שישקבאב. וכך הוא החליק פנימה, שמנוני ומאופק בחמיצותו, מרענן ולא מאתגר מדי. בערב, מסביב יהום כאן הסער, ולא כל מצטופפי המתחם יצליחו להקשיב למאכלים ולמשקאות שיזמינו. יש מקרים, כמו זה, שבהם כדאי להשתדל. ובאופן כללי, רעשי רקע הם לא דבר טעים.

סנטה קתרינה. הר סיני 2, תל-אביב