חיליק גורפינקל ממשיך לנסות לשדך בין בירות לחטיפים, והפעם: בירה ליפמנ'ס עם מיץ פירות וחטיף דובונים גן חיות…

אצל מי שלא לגמרי מחובר לעצמו, או שכח את הילד שבו אי-שם בצדי הדרך, או ביום ההולדת האחרון שחגגו לו וכלל גם עוגה עם נרות, עולם החטיפים כולו מתחבר באופן אוטומטי לילדות. רוצה לומר משהו שמישהו מעל גיל 12, אתם יודעים מה, 21, לא יתקרב אליו. למזלנו הרב, רובנו, גם אם שכחנו מזמן את הילדות, מבינים שאין על ביסלי גריל. או תפוצ'יפס. ונדמה לי שטחנו את זה כאן, תרתי משמע, כבר לא מעט. ועדיין, אפילו לחובבי חטיפים מושבעים, כמוני למשל, יש את גבולות הגזרה שלהם. הקו האדום אותו לא יחצו אף פעם... במבה למשל.

פרנסי הבירה מצווים לשתות אותה קרה פלוס קרח. כנראה שהם צודקים. אבל לי אף פעם אין קרח בבית חוץ מאשר במסיבות יום הולדת... (צילומים: חיליק גורפינקל, יח"צ)פרנסי הבירה מצווים לשתות אותה קרה פלוס קרח. כנראה שהם צודקים. אבל לי אף פעם אין קרח בבית חוץ מאשר במסיבות יום הולדת... (צילומים: חיליק גורפינקל, יח"צ)
פרנסי הבירה מצווים לשתות אותה קרה פלוס קרח. אז כנראה שהם צודקים... (צילומים: חיליק גורפינקל, יח"צ)

האמת היא שבמבה היא לא יותר או פחות ילדותית מביסלי, או צ'יפס, או כל חטיף אחר. היא פשוט לא טעימה. כן, אני יודע, עכשיו יקומו פה מאות, אם לא מיליוני מעריצים שוטים ויקראו לסקילתי הפומבית בכיכר העיר, או לפחות הפקעת המדור הזה מידי. אתם יודעים מה? אתם צודקים? זה לא אתם, זה אני. לא אוהב במבה. מה תעשו לי? כן, אני יודע, תחסכו לי בבקשה את התיאורים הגרפיים ותשמרו את זה לעצמכם. להגנתי אומר שגם חמאת בוטנים איני אוהב. אף אחד לא מושלם. בוטנים דווקא כן. כזאת אני. מורכבת.

אלא שהמדור הנוכחי, כפי שכבר הבנתם מהכותרת, לא יעסוק בבמבה. שהרי איני אוכל במבה. אם אמצא בירה שמתאימה לה פעם (אני חושב שלא משנה איזו בירה זו תהיה, העיקר שתהיה שישייה ממנה, כדי שאוכל לשכוח מה אני אוכל...) אולי אכתוב בכל זאת על במבה. הפעם אני רוצה לדבר על חטיף עוד יותר ילדותי. מה ילדותי? תינוקי! אפילו אזכור שמו בקול גורם לגירוד לא נעים ותחושה שעוד רגע יעמוד ד"ר קדמן בדלת ויאשים אותך בעשיקת ילדותם של ילדיך או גרוע מזה, בפדופיליה. והאמת, יהיה בזה משהו. שהרי איזה מבוגר רוצה לאכול חטיף ששמו, רחמנא ליצלן, הוא 'דובונים'. שלא לדבר על אחיו בעל אותו טעם אבל צורה שונה, הלא הוא חטיף ה'ארנבונים'.

בירה-ליפמן-און-דה-רוקס-בקבוק-291x1024בירה-ליפמן-און-דה-רוקס-בקבוק-291x1024
ובכן, בדיוק בשביל זה, בכדי שלא תרגישו לא נעים, או לפחות תנסו, שחררו עכשיו פרנסי אוסם את המהדורה המיוחדת של החטיף המכונה, תחזיקו חזק, 'גן חיות'. בתוך השקית מסתתרים אותם חטיפי תפוחי-אדמה מוכרים (למי שבכל זאת הרהיב עוז וגנב מזון מפי עוללים. כמוני למשל) רק בצורות שאמורות להזכיר, ניסיתי בכח לזהות, ובכן, פיל, קוף (או אולי ינשוף?), משהו שמזכיר פינגווין, צב ועוד כמה חיות לא ממש מזוהות. הטעם הוא כמובן אותו טעם - מין צ'יפס לתינוקות - סדרת הדובונים/ארנבונים היא, לטענתה, חטיף תפוחי-אדמה. היכן שלצ'יפס יש טעם של, ובכן, צ'יפס, לארנבונים/דובונים יש טעם של, נגיד, פירה מטוגן. זה נשמע נורא, אני יודע, אבל זה ממכר.

כדי להשלים את הסצנה הילדותית, צירפתי לחטיף גן החיות את הבירה הכי ילדותית שעלתה בדעתי - ליפמנס. בירה עם בסך הכל 3.8% אלכוהול וזו רק ההתחלה מפני שמדובר בבירה שמעורבבת עם, השם ירחם, מיץ פירות. איזה פירות? על התווית העברית האחורית כתוב דובדבנים ו'פירות' ועל התווית הקדמית המקורית מצוירים גם תותים, פטל ועוד מיני גרגרים. בקיצור – פירות-יער. פרנסי הבירה מצווים לשתות אותה קרה פלוס קרח. כנראה שהם צודקים. אבל לי אף פעם אין קרח בבית חוץ מאשר במסיבות יום הולדת שאז אני סר לתחנת הדלק ומביא שק מהמקרר בחוץ, זה עם הציור של כלב הים. ואיך אני מכין לי ג'ין טוניק כהלכתו, אתם בוודאי תוהים? לא מכין. עם הבירה והגן-חיות הרגשתי כמו במסיבת גן של ירון לונדון, התוכנית ההיא מפעם, או כמו במוסד גמילה. תהיו חזקים.