חיליק גורפינקל מרחיב את גבולות הגזרה ומנסה לשדך בין וויסקי למתוקים, והפעם: גלנפידיך 15 ושוקולד לינדט רימון…

מכל החומרים שאני אחוז בעבותות אהבה עליהם (וזה לא בשביל לא לומר שאני מכור, כי אני לא), הבכיר מכולם אינו דווקא האלכוהול, אלא השוקולד. בתור מי שנהג בצעירותו לבדוק כל יוגורט חדש שיצא לשוק, עם עדיפות ברורה לטעמי פירות ביזאריים, משהו שישראל לצערי לא ממש מצטיינת בו, חיבתי למוצרים 'בטעמים' היא קצת לא אחידה בהעדפותיה.

הוא מתוק אבל לא אידיוט, אלכוהולי אבל לא פרחח, עשיר אבל לא מחליא, מורכב אבל בלי להגזים, עמוק ומלטף אבל בלי לצאת דביק ובקיצור הוויסקי המושלם... (צילומים: יח"צ)
הוא מתוק אבל לא אידיוט, אלכוהולי אבל לא פרחח, עשיר אבל לא מחליא, מורכב אבל בלי להגזים, עמוק ומלטף אבל בלי לצאת דביק ובקיצור הוויסקי המושלם... (צילומים: יח"צ)
הוא עשיר אבל לא מחליא, מורכב אבל בלי להגזים, עמוק ומלטף אבל עם זה בלי לצאת דביק... (צילומים: יח"צ)

מצד אחד, אני מתעב אלכוהול 'בטעמים' - וודקות למיניהן (וודקת עוגת גבינה מישהו? וודקה בזוקה?) וגם וויסקי איכותי ולגיטימי עם 'סיומות' פורט, שרי וכל השאר אינו ממש כוס התה שלי. מצד שני, שוקולד מריר עם תוספות הוא שיגעון ותיק ויציב שלי. מכל חברות השוקולד שאני מכיר, הטובה מכולם בעיניי היא הרולס-רויס של השוקולד התעשייתי ולטעמי גם אחת הטובות מבין החברות הקטנות. אולי הטובה מכולן. אני מדבר כמובן על השוקולד של לינדט. פאר היצירה. למיטב זכרוני, אין שוקולד שלהם שנתקלתי בו ולא ניסיתי לפחות פעם אחת. את רובם גם פעמיים ושלוש. אמנם השוקולד בתוספת הצ'ילי מעולם לא עבר אותי ממש, וגם לא זה עם הווסאבי שמצאתי בפראג פעם, וזה מוזר כי אני אוהב ווסאבי וצ'ילי, אבל כנראה שלא בשוקולד. גם גרסת המנטה לא עושה לי את זה, אבל אני גם שונא 'אפטר אייט'.

כל השאר - אלו עם הדומדמניות השחורות, התותים, הפטל, השומשום הקלוי, הקרמל, הדובדבנים ואפילו מלח-הים, שלא לדבר על הקלאסיקות - קליפות תפוז וכמובן ללא תוספות באחוזים הולכים ועולים ששיאם הוא היציאה האחרונה והאולטרה-מרה - 90% מוצקי קקאו. אני מכור לשוקולד המריר של לינדט. אני מסוגל לפרק חבילה מבלי להניד עפעף תוך רבע שעה. אין צורך שאסביר לכם מה שוקולד עושה לנו. מעורר, מחרמן, משחרר, ממתן ובעיקר מענג. וגם קצת משמין. אז מה? יש דברים גרועים יותר. ושוקולד הוא לא רק מזיק, לשיניים ולסוכר בדם, אלא גם מאד בריא, במיוחד אם יש בו אחוז גבוה של מוצקי קקאו. ובמריר של לינדט יש. הדברים ידועים.

היציאה האחרונה של לינדט, או לפחות האחרונה לנחות בממתקיות רציניות, היא שוקולד בתוספת רימונים. אמנם אין בו הרבה מהפרי האמיתי וגם החמיצות המפורסמת לא ממש עוברת, אבל עזבו שטויות. ראש-השנה אמנם עבר אבל זהו זמן הרימון. הכי חכם יהיה לפתוח אחד ולשים לידו כמה קוביות מהמעדן הזה. חזקו את כל הקומבינה בשלוק יפה של גלנפידיך 15 בשיטת סולרה, אולי הפידיך הטוב מכולם, ולא רק לדעתי. גם פרנסי המזקקה המהוללת חושבים כך. אני יודע. הם סיפרו לי זאת בעצמם כשביקרתי שם.

%d7%92%d7%9c%d7%a0%d7%a4%d7%99%d7%93%d7%99%d7%9a-15-%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%a8%d7%94-%d7%a8%d7%96%d7%a8%d7%91-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7
%d7%92%d7%9c%d7%a0%d7%a4%d7%99%d7%93%d7%99%d7%9a-15-%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%a8%d7%94-%d7%a8%d7%96%d7%a8%d7%91-%d7%91%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a7
ה-15 של פידיך הוא יצירת מופת שמצליחה להכניע גם פולני צייקן כמוני שבשנים האחרונות נצמד בעקשנות לכוס הבלנטיינס עם הרבה קרח שלו, וגם זה רק באירועים מיוחדים מאד. הוא מתוק אבל לא אידיוט, אלכוהולי אבל לא פרחח, עשיר אבל לא מחליא, מורכב אבל בלי להגזים, עמוק ומלטף אבל בלי לצאת דביק ובקיצור הוויסקי המושלם.

אין לי ספק שעוד אחזור כאן לפידיכים אחרים, אבל זה, כאמור, הטוב שבהם. אין לי ספק שאחזור ללינדטים נוספים, ודווקא הם יהיו אפילו טובים יותר. בניגוד לכל מיני יציאות מופרכות שהמדור הזה יביא לפניכם, וויסקי ושוקולד מריר הם זיווג מהשמיים, חתונה מגן-עדן, נישואין נוסח סקוטלנד-שוויצריה שלעולם לא יגמרו בגירושין. אין צורך בהסכם ממון. מדובר בזוג המושלם. לכו על זה בכל דרך שתמצאו לנכון. חגים שמחים יהודים.