אבירם כץ השתתף בטעימה שניסתה לחבר בין אוכל מקומי ליין ישראלי. משימה לא פשוטה למי שרגיל לפתוח את היום עם בורגון, אבל מישהו צריך להביא פרנסה הביתה...

לפני כמה שנים טובות נכחתי בטעימת יין איטלקי שהעבירה נציגת יקב כלשהו. היין היה סתמי ומשעמם למדי, וכך גם המרצה המעייפת שהשפריצה את כל הקלישאות הרגילות שעוטפות יין בינוני. היינו עשרה או חמישה עשר איש מנומנמים למדי בחדר, אני שיחקתי בנייד ורק חיכיתי שזה כבר ייגמר. פתאום אנחנו טועמים איזה קיאנטי דק וחמצמץ והגברת מספרת שהיא אכלה לארוחת הצהרים חומוס ושהיא חושבת שהיין הזה הולך מצוין עם חומוס...

אין ארוחה בלי יין. אז מה, זה שאנחנו אוכלים חומוס במקום פיצה אומר שלא שותים אתו יין? (צילומים: יח"צ)אין ארוחה בלי יין. אז מה, זה שאנחנו אוכלים חומוס במקום פיצה אומר שלא שותים אתו יין? (צילומים: יח"צ)
אין ארוחה בלי יין. אז מה, זה שאנחנו אוכלים חומוס במקום פיצה אומר שלא שותים אתו יין? (צילומים: יח"צ)

בשנייה אחת כולנו התעוררנו וקפצנו מהמקום. חומוס?! עם יין?! לא, לא, גברת, ניסינו להסביר, עם חומוס שותים מקסימום גולדסטאר. "וואט, יו דונט דרינק וויין וויד יור הומוס?", האורחת היתה אשכרה מופתעת. רק בדיעבד הבנתי איזה קטע גדול זה היה, ועד כמה נחשף כאן פער תרבותי. כי מבחינתה, חומוס זה הפאסט-פוד שלנו, כמו פיצה, לצורך העניין, ועם פיצה שותים יין. הרי גם בדוכני האוכל הבסיסיים בתחנות הדלק באיטליה מוכרים בקבוקים קטנים של יין. אין ארוחה בלי יין. אז מה, זה שאנחנו אוכלים חומוס במקום פיצה אומר שלא שותים אתו יין?

עברו כמה שנים מאז ועדיין לא מצאתי יין שממש מתאים לחומוס. האמת, גם לא ממש ניסיתי. עד עכשיו. לא מזמן הוזמנתי לטעימה בחסות יקב רמת-הגולן, שמטרתה לנסות למצוא שידוכים של יין לאוכל 'ישראלי' - מחומוס, דרך סלט ירקות וביצה מטוגנת, ועד סינייה, קבב, ודגים מטוגנים. התירוץ הוא אתר טיולי.קום שמשיק בימים אלו מדריך מסעדות ובתי אוכל ברחבי הארץ, עם דגש (לפחות בינתיים) על כל מה שקורה מחוץ לערים הגדולות. הילה אלפרט והצלם איתי אל ציון חרשו את הארץ מצפון לדרום, מזרח עד מערב, בחיפוש יסודי אחרי פינות חמד קולינריות. בשלב זה יש המלצות לשבעים מסעדות, בסטות, מעדניות וכיו"ב הסמוכים למסלולי טיול פופולריים, תכל'ס, מדריך שמאוד חסר לנו, ובינינו, אין ליהוק מוצלח יותר מאלפרט למשימה.

קשה להעלות על הדעת מקום ראוי ונעים יותר לערוך בו טעימה שכזו, מאשר מסעדת 'אורי בורי' בעכו, בחלל האבן הנעים ספוג ההיסטוריה ועם הים העכואי הפראי מול העיניים. השילוב הזה, של יין עם מטבח ערבי/מקומי, עשוי להישמע מרתיע בתחילה, כאילו מה לפלצנות התל-אביבית הזו ולשקשוקה, אבל ההיפך הוא הנכון. מראש אני אומר: אין מה לחפש כאן התאמות מושלמות, זיקוקי די-נור בפה של יין ואוכל שיוצרים הרמוניה של שלם הגדול מסך חלקיו. צריך לבוא בראש פתוח וקליל ולהבין איך גם עם אוכל פשוט ועז טעם אפשר לשתות כאן אצלנו משהו קטן בצד בלי לעשות מזה עניין. נו, כמו שזה אמור להיות.

   

רמהג יין ואוכל ישראלי - אווירה ב.jpgרמהג יין ואוכל ישראלי - אווירה ב.jpg
ההימור הבטוח

אחד הדברים הכי ישראליים שיש זה "לפתוח שולחן", במיוחד בארוחות בוקר. סלט קצוץ דק, ביצה מטוגנת, איזו צלוחית של דג כבוש, בורקס, שקשוקה, קצת חריף, וזו רשימה חלקית בהחלט. לך עכשיו תמצא יין שיתאים למנעד כזה של טעמים. היחידי שיודע להתמודד יפה עם כל השפע הזה הוא יין מבעבע. במקרה שלנו שתינו ברוט מסדרת גמלא, ואת הבלאן דה בלאן מסדרת ירדן. זה לא בהכרח תמיד ייתן את השילוב המושלם בין הביס לשלוק, אבל יינות מבעבעים הם תמיד ההימור הבטוח שלי, כאלו שיודעים לבוא טוב בכל שעה של היום ועם כל מה שתעלו על שולחנכם.

    ההפתעה הגדולה

אני מת על בורקס. שומן טראנס, צרבת, גרפסים - כל הרעות החולות האלו, ועדיין, אני מת על בורקס. לא חושב שאי פעם שתיתי יין עם בורקס. לא חושב שאי פעם העליתי בדעתי לשתות יין עם בורקס. והנה, במסגרת הניסוי, גיליתי שבורקס, לצד נביולו גמלא השמורה, יצא טעים לאללה. החמיצות הגבוהה יחסית של הנביולו התלבשה יופי על חמיצות הגבינה של הבורקס. יש בזה היגיון מסוים, כשחושבים על זה: מה זה בורקס? מאפה של בצק וגבינה; טייק אוף על כל-כך הרבה מנות איטלקיות, והנה, מה אני כל-כך מופתע שזן איטלקי – הנביולו - משתדך לזה באופן טבעי שכזה?

   

Image-12Image-12
יוגורטחינה סטייל

לא מעט מנות ערביות שאימצנו בחום עושות שימוש ביוגורט וטחינה בבישול. שישברק וסינייה הן אולי שתי הדוגמאות הבולטות ביותר, וגם אותן טעמנו בארוחה. מה שמשותף למנות האלה הוא חמיצות גבוהה ועושר טעמים. הכי טוב, למנות מן הסוג הזה, היה הפינו נואר מסדרת גמלא, אבל לדאוג שיהיה מצונן היטב. אני אפילו זרקתי בקבוק לשמפניירה. אדום רזה ודק עם פרי רענן וחמיצות טובה, זה מה שצריך מול היוגורט והלימון. ואם חשקה נפשכם בלבן, כמובן שסוביניון בלאן פריך יהיה התשובה.

    מתוק לו, מתוק לו

המוסקטו הוא יין שרחוק שנות אור מהטעם הפרטי שלי. חנפן, מתוק שכזה, 6% אלכוהול, בעבוע עדין. אבל, אם יש סיכוי שישראלים ישתו משהו, בוודאי בארוחת הבוקר, זה היין הזה. המתיקות הופכת אותו למוצלח למדי עם מנות פיקנטיות כמו שאנחנו אוהבים, ובסך-הכל הופתעתי לטובה ממה שהמוסקטו הזה ידע לתת. מבחינתי, לשתות אותו עם קרח, בכוס גבוהה, ויש לכם את המיץ פרי טרופי הכי טעים שיש.

   

Image-4Image-4
ונעבור לחומוס

נו מה, לא חשבתם שנוותר על החומוס. עם מסבחה עשירה ודעתנית לא היה פשוט לשתות יין. אחרי אינספור ניסיונות מצאתי את השידוך המושלם, לפחות שלי, לחומוס-מסבחה. וזה היה, אגב, בניגוד לכל המחשבות הראשוניות שעלו לי בראש. שרדונה-ויונייה, החבר החדש בסדרת גמלא, שהלך יופי עם הניגוב. יש בו שמנמנות שכזו, ביין, שעטפה יפה את החומוס והצליחה לא להפריע בכלל, ואפילו לייצר משהו הרמוני על החך. הקיצור, קחו תרמיל, קחו מקל - לא לשכוח בקבוק יין - וצאו לטייל...