זיו לנצ'נר קפץ לחפוז ב"מנטרה" ומדווח שבגדול הוא בא על סיפוקו, פרט לקטע הביזארי ההוא עם הנגיעות...

כמו נהג משאית מחוספס שנתפס בחוג ריקודי עם, כך יושב לוגם מעמיק (אמרו מעתה, ולא "שתיין כבד") מול כוס קוקטייל מפונפן. כי קוקטיילים, גם בעידן המיקסולוגיה, עאלק, לנצח ייראו מתחזים-מהולים בעיני מי שנותן עינו רק בכוס סטרייטית. ולא, נבלות... ממש אין כאן שום אמירה מינית. ועדיין, בפתיחות סובלנית ומרחיבת אופקים, גם לוגמים מעמיקים יכולים להשתעשע בקוקטיילים. לא רע להשתעשע לפעמים.

מסעדת מנטרה - אווירה
מסעדת מנטרה - אווירה
את הנאום הזה נשאתי בפני עצמי ובפני מר/גברת Green Park - ממזג אסתטי ירקרק של ג'ין, לימון, בזיליקום ו"נגיעות סלרי" (46 שקל). מת על זה שירקות מחליטים פתאום לגעת במנות... ובכן, בדרכו העדינה והממוזגת, הקוקטייל עבד: ריענן, ליטף, עינג. אמנם, לפעולות נעימות אלה אתה מצפה לרוב מהאישה שאתך ולא מהכוס שבידך, אבל אין לגזול מהמשקה המושקע הזה את יתרונותיו. אז כן - כקוקטייל, הוא היה חמוד ביותר. זום אאוט מגרין פארק: מנטרה, בר-מסעדה (וליתר דיוק, מסעדה-שרוצה-להיות-גם-בר) בחצר פיינגולד ההיסטורית בירושלים, במקום בו שכנה פעם אדום, לפני שנדדה. ירושלמיות נעימת-סבר קורנת מפניהם של הבעלים והעובדים ומקירות האבן של הבית היפה. ככה זה בירושלים, יפה גם כשקצת משעמם. מסביר פנים גם כשמעט מנומנם. כמה חללים במנטרה, אחד מהם משמש בר לעת ליל, אבל הרוח נותרת מסעדתית ומהוגנת כשבחוץ מחשיך. זה משרת את הצד הקולינרי - והוא מוצלח מאוד, מיד יסופר - אבל נוגס משהו בחוויית השתייה הכבדה. כלומר, הלגימה המעמיקה. תפריט הלילה הולך לקראת האלכוהול (המגוון, אגב, בעיקר באגף היין) ומגיש מנות בינוניות בגודלן ומלוות-נאמנות באופיין. קרפצ'יו פילה עגל (40 שקל) נבחר כנשנוש אינטליגנטי ואלגנטי שיהיה לו על מה לדבר עם הקוקטייל. והוא תרם לא מעט לשיחה. קרפצ'יו משובח, טרי ודק כראוי, ערני וחיוני, מטופל ומתובל בדרך שלא תסחוף אותו מדי. עם דיסקיות פרמז'ן איכותי מעליו ולחם טעים בצדו הוא בהחלט בא - ונעלם - טוב. מהתרשמויות קלות נוספות, המטבח של השף יעקב אלישע במנטרה מבטיח ומעורר ציפיות. אבל זה יחכה לפעם אחרת. לא כזו מנומסת, של מסיבת קוקטייל...   מנטרה. יפו 31, ירושלים