בזמן שכל המדינה העמיסה את עצמה על הרכב ונסעה לחרמון, ניר קיפניס השאיר למשפחה להחליט אם לדפוק פרסה ולחתוך הביתה או להסתפק בשלג הכבד שירד על קיבוץ מרום-גולן. זה נגמר באחת אפס לטובת השלג. את החרמון הם השאירו הפעם ליין הכי נמכר בישראל
ניר קיפניסמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
בזמן שכל המדינה העמיסה את עצמה על הרכב ונסעה לחרמון, ניר קיפניס השאיר למשפחה להחליט אם לדפוק פרסה ולחתוך הביתה או להסתפק בשלג הכבד שירד על קיבוץ מרום-גולן. זה נגמר באחת אפס לטובת השלג. את החרמון הם השאירו הפעם ליין הכי נמכר בישראל
את החדר בנווה אטי"ב הזמנו כעשרה ימים לפני "הסופה הגדולה" (במונחים ישראלים כמובן), או במילים אחרות: בדיוק ביום שבו החזאים התחילו לדבר על שלג ב"קצה טווח התחזית" אמרנו לעצמנו שהילדים בטח ילכלכו עלינו אצל הפסיכולוג, יום אחד, אם לא ניקח אותם להתפלש קצת בלובן הקר הזה.
אני מודה שצמרמורת של אימה התגלגלה במורד גבי עת חשבתי על עצמי נדחף בין המוני בית ישראל בואכה אתר החרמון, אבל מה לא עושים בשביל הילדים?
מהפכת היין לא תושלם עד שנתחיל ללגום כאן יותר יין במחירים שפויים (צילומים: יקב רמת-הגולן) מהפכת היין לא תושלם עד שנתחיל ללגום כאן יותר יין במחירים שפויים (צילומים: יקב רמת-הגולן)
אלוהים, שאני חייב לציין לזכותו שאף על פי שאיני מאמין בו, מטעמי מצפון, הרי שבסך הכל היה די הוגן כלפיי במהלך 45 השנים האחרונות, החליט לחייך אלי באותם צהרים בדמות כביש סגור באזור נחל סער, מה שגרם לביטול אוטומטי של ההזמנה. מה שכן - לך ספר את זה לילדים שאבא הבטיח להם שללללגגגג...
אז בסביבות צומת מחניים הורם טלפון לארנון הראל, חבר יקר ומנהל השיווק של יקב רמת-הגולן, ואחרי שהתברר שגם במרום-גולן יש שלג בכמויות מסחריות, חתכנו ימינה דרך גשר בנות-יעקב אל צומת בית המכס וכשאנו מתרגלים הבעת פנים של תושבי קבע ברמת-הגולן, הצלחנו לצלוח את כל החסימות בואכה מרום-גולן.
הילדים שמחו, השליכו כדורי שלג זה על זה, ניסו אפילו לבנות איש שלג מפוסל להפליא שבשום אופן לא צריך לגרום ליעקב אגם נניח לחשוש לעתידו המקצועי - ואילו אבא ליווה אותם בכל אשר יפנו, במבטו האוהב - מבעד לזכוכית הכפולה של החלונות בבקתת הנופש של קיבוץ מרום-גולן.
בפעם הראשונה שהגעתי לכאן, הייתי צעיר בהרבה משניהם: זה היה ב-1975, לא הרבה אחרי המלחמה ההיא, כשאבא שלי ביצע איזו עבודה ל"פירות גולן" שאז עסקו בעיקר בתפוחים - ורק כשמונה שנים מאוחר יותר הקימו יקב קטן בפאתי המפעל.
היקב ההוא חולל מהפכה שמשפיעה עד היום, לא פחות, על כל הענף, אלא שלא על ההיסטוריה הארוכה של יקב רמת-הגולן (הי' שמסמלת רבים ירדה מהשם באופן רשמי לפני כשנה) באתי לספר כאן, אלא על הדרך שבה בחרתי לחלוק כבוד לשני מוצרי הדגל שלו - הר חרמון אדום והר חרמון לבן.
כן, אני יודע שכמה פלצנים מעקמים עכשיו את האף בסלידה מהעממיות של שני המותגים הללו, אבל מבחינתי הם השגרירים הכי טובים של היקב, יותר מכל יין מעוטר ויקר. למה? כי אין בישראל עוד יינות שנמכרים כל-כך יפה, כי אין סדרות המוניות שאוזלות מהמדפים בטרם יספיקו ביקב לייצר מהן עוד/
ובעיקר, כי מהפכת היין בישראל, זו שליקב רמת-הגולן חלק כה נכבד בה, לא תושלם לעולם אלמלא נתחיל ללגום כאן יותר יין במחירים שפויים - ואלה של "הר חרמון" שפויים בהחלט (בסכום מדויק לא אנקוב כאן, כיוון שלעיתים יש מבצעים שמשנים את המחירים בין חנות לחנות, אבל בוא ונאמר שיישאר לכם עודף מחמישים, לפעמים גם מארבעים).
מדובר ביין כייפי, פשוט, לא מתחנף ולא מתאמץ לחקות אף אחד. האדום נחשב ל"בורדולזי" משהו, על שום הזנים הקלאסיים שמהם הוא מיוצר, אבל בלוק, אם כבר, הוא לגמרי בורגון: שמנמן ומכובד, כזה שייראה טוב על כל שולחן למרות מחירו הצנוע.
הלבן, שמיוצר מכל הזנים הלבנים שקיימים ברשות היקב (שרדונה, ויונייה, סמיון וסוביניון בלאן), מכה באף בריח של פירות טרופיים ומענג בחמיצותו הנעימה. את הבקבוק הראשון פתחתי ליד כמה גבינות שהבאתי מהבית רק כדי לציין לעצמי שאני חייב לרכוש ארגז כזה לקראת ימי ההולדת של הגדולים שחל בסמיכות לחג השבועות ושבו אני נוהג לארח את המשפחה.
את האדום שמרתי לסינטה המפתיעה שאכלתי באותו הערב במסעדת "הבוקרים" במתחם (חששתי מבשר במסעדה כשרה שמתבססת על "פיקים" של תיירות, מתכון בטוח לבינוניות, אבל הסינטה שלי, כמו רוב המנות שאכלנו באותו הערב, היתה פשוט מצוינת! רק חבל שבגלל הכשרות, הקינוחים פרווה...). מה אומר לכם? מבחינת היחס בין תמורה להשקעה, אפשר שמדובר ביין הטוב בישראל.
"הר חרמון", הלבן והאדום, אינם יינות "גדולים", אבל הם שני סוסי עבודה שמצליחים לחרוש כבר יותר מ-25 שנים (מאז 1989) בקרקע הבזלתית והקשה של ענף היין בישראל. האמת? עזבו אותי: העובדה שהשניים מצליחים להימכר כה יפה גם כאשר הופרדו, סוף-סוף, בתוויותיהם מסדרת "ירדן" היקרה והיוקרתית, מדברת בעד עצמה. הצעד הזה שבו הוסר השם המפורש "ירדן" מהתווית, לווה בחששות לא מעטים מצד אנשי היקב, אבל המותג "הר חרמון" הצליח לשאת גם בעול הכבד הזה.
לחרמון, תודה לאל, לא הגענו בסוף (די היה לי לראות בטלוויזיה את עומסי התנועה הכבדים בכניסה לאתר כדי להיאנח בהקלה) - הסתפקנו ביער אודם המקסים בלבן. ועדיין, אולי לחרמון לא הגענו, אבל ב"מלכות החרמון" שמסמלים שני הבקבוקים הללו, נגענו ועוד איך!
