העם עם הגולן

שנים שמירה איתן לא ראתה שלג יורד. הטמפרטורות הנמוכות מדי, הכבישים הפקוקים עד ייאוש, והמוני עמישראל החונקים כל מטר מרובע של לבן - הוציאו לה את כל החשק לצאת מהבית. עד שהגיע האיום הסורי ופתח במיוחד בשבילה את הכביש...

שנים שלא ראיתי שלג יורד. מכיוון שאני טיפוס של קיץ, אני לא נוסעת למקומות שהטמפרטורה בהם יכולה להגיע מתחת לאפס מעלות. מאידך, כבר שנים שלא הייתי גם על פסגות הרים מושלגים בימים חמים יותר. אבל השנה, התמונות של הכרמים המושלגים וכמויות השלג הבלתי נדלות עשו לי מין דגדוג שכזה, רציתי לראות אותו. אך אליה וקוץ בה.

אם הייתי פולניה אמיתית הייתי עכשיו אומרת: "אוייי, איך שאני נהנית... (צילומים: מירה איתן)

אם הייתי פולנייה אמיתית הייתי עכשיו אומרת: "אוי, איך שאני נהנית" (צילומים: מירה איתן) שלג יפה ירד בישראל בתחילת ינואר, ועם ישראל יצא לדרכים. הצימרים בצפון התמלאו במבקרים ועל הכבישים החלקים הסתחררו אלפי מכוניות עמוסות משפחות, מעילים, כובעים, כפפות וכל טוב. לא ממש התאים לי לעמוד בפקקים בצפון כדי לראות שלג. אז חיכיתי. חיכיתי ליום מתאים והנה הוא בא. עבר שבוע וחצי מאז ירד שלג, פחות סקרנים בדרכים, וגם יש איום סורי, מי רוצה לנסוע לגולן עם המשפחה ביום שכזה? אז שלג יורד שוב לא ראיתי. והשלג שנערם בדרכים, ביערות ובשמורות הצפון היה כבר במצב צבירה של קרח, ובצבע קצת פחות לבן, אבל זה עדיין היה יפה. והגולן כולו ירוק ופורה. והשמש המנצנצת על הירוק והלבן הזה היתה מרהיבה, אם כי שקרנית וקרה מדי לטעמי. לא היתה לנו תכנית מסודרת מראש. נסענו. והגענו לישוב אודם המושלג, שממוקם בגובה של 1100 מטר מעל פני הים, מוקף ביער אלונים ומשקיף לנוף הגולן המרהיב. ושם ניצב לו יקב אודם המשפחתי, כששכבת קרח דקה ומחליקה בפתחו, ומים נוזלים מהפשרת השלג מהגג, וארובת האח שצנחה פנימה מכובד השלג על הגג. מיכאל אלפסי החביב פתח את הדלת כשלגופו מעיל עבה, והציע טעימת יין נדיבה ביותר וגבינות של 'הנוקד'. ותוך כדי שיחה על מצב תעשיית היין היפה והעגומה שלנו, טעמנו כמה יינות טובים מהסדרה הגבוהה של היקב, אהבתי במיוחד את הסירה מסדרת הרזרב. בדרך משם ידעתי שאני חייבת להיכנס ליקב פלטר המשפחתי בעין זיוון, שממוקם בגובה 1000 מטר מעל פני הים, בלב אדמת טוף געשית ועצי אקליפטוס. הרבה זמן לא ביקרתי ביקב, התגעגעתי. הרבה חדש יש ביקב בשנים האחרונות. חוץ מיינות פלטר יש גם יקב כשר בשם מטר, וגם שם היינות טובים בדיוק כמו באח הבוגר יותר. ויש גם מזקקה יפה שהגיעה מאזור קוניאק, שבוזנח וחוטינר מזקקים שם עם טל כל מיני מטעמים שעומדים להמתיק את חיינו בהמשך.

אז טעמנו. איך לא? תזקיק כזה ותזקיק אחר, קצת תמרים, קצת תפוחים, קצת ויסקי, כולם בתהליך, ועוד אחד פה ושם, ויינות פלטר ומטר, וגם גבינות נהדרות ולא מפוסטרות שעושים ביקב מעדר העזים הקטן, שרועה חופשי בשטחים שמול היקב. לא בכדי השם שניתן למחלבה שבתחום היקב הוא 'ברה', גבינות עזים ברות מזל. ואם הייתי פולנייה אמיתית הייתי עכשיו אומרת: "אוי, איך שאני נהניתי... עכשיו אפשר כבר למות בשקט". אבל מכיוון שאין בכוונתי למות ממש בקרוב, קניתי לי הביתה ליתר בטחון גבינות ויינות לימים הקרובים. חבל שאי אפשר היה גם את תזקיק התמרים והתפוחים האלוהיים האלה. טוב, נצטרך לחיות עוד כמה שנים כדי שיגיעו אלינו.

היינות והגבינות ומזג-האוויר הקריר והפתוח, רק פתחו את התיאבון, ושמנו פעמנו במהרה לצומת מגדל למסעדת מגדלנה של זוזו חנא, שפתח מסעדת שף ערבית ראשונה בישראל. המסעדה פרושה בחלל גדול מאוד בקומה השנייה של המרכז המסחרי של מגדל. לזוזו חנא גישה ייחודית לתרגום המטבח הערבי ופרשנות נפלאה לבנונית סורית וטורקית. המנות מאוד יפות, מקושטות ואסתטיות, והטעמים אלגנטיים, הרמוניים ועדינים ולא מוצפים בתבלינים אגרסיביים שמכסים על האוכל.

שווה להזמין את כל מה שקשור למטבח הערבי האסלי, את המנות הירוקות, עולש הבר והעכוב, את השנקליש - לבנה עזים מפוררת עם ירקות, שמן ארומטי וסומק, את השישברק - כיסוני בצק עדינים ונימוחים במילוי בשר שמבושלים ביוגורט עזים, את הקובה הצמחונית המופלאה, הממולאת בגרגרי חומוס, חלומי ושום ומוגשת על סלט עדשים וטחינה. וכמובן, את מוח הטלה הלימוני משהו, המוגש על קרם חומוס עדין ופולים ירוקים עם סלסת עגבניות שנמס בפה. ואת הקינוחים המצוינים: חלוואת אל גיבן המענגת, מלבי שונה ועדין, וכנאפה ביתית שמכינים אותה פה מאפס.

כל המנות שאכלנו היו יפהפיות, מפנקות ומענגות. ואם רק היינו מסוגלים לטעום עוד - הייתי יכולה להעיד על כך שהשאר בטח נפלאות לא פחות, אבל גם לי יש גבול מסתבר, וחוצמזה... עדיף להשאיר כמה מנות כדי שיהיה מה לטעום בפעם הבאה.