חברי מועצת סנהדרינק סוגרים חשבון עם השנה שהיתה:

והפעם שמוליק וולברג משתף אתכם באהבה הראשונה שלו ומציע לכם להתחיל להפנים שהפעם הג'ין כאן כדי להישאר. תשאלו את ההוא שצועק מעל הרמפה "אחי, אתה יודע, זה מוצר שהולך"...

לפני שבוע הזמנתי ארגז של ביפיטר לעסק והגיעו רק שמונה בקבוקים. "מה נסגר?", אני שואג על אברהם הנהג. "מה לעשות", צועק אברם מעל הרמפה, "יש כרגע חוסר וכנראה שחילקו את מה שנשאר ככה שלכל לקוח יהיה קצת. אחי, אתה יודע, זה מוצר שהולך", הוא מוסיף בידענות.

שחקן מרכזי נחשק בקרב מיקסולוגים (צילומים: יח"צ)שחקן מרכזי נחשק בקרב מיקסולוגים (צילומים: יח"צ)
שחקן מרכזי נחשק בקרב מיקסולוגים (צילומים: יח"צ) ניסיתי להיזכר אם אי-פעם בעשרים ומשהו שנות עיסוקי נתקלתי במחסור בג'ין. העניין דווקא שימח אותי. לא פעם העדתי כאן ששתיית ג'ין היתה אהבתי הראשונה עוד בטרם הייתי מושכל בנושא. דילגתי בבחרותי על הקפצת טקילות עלומות עם ספרייט או מילוי של קנקלי פלסטיק בוודקה ותפוזים. כן, חטאתי בשתיית ג'ינים נחותים ומאוחר יותר התעלמתי גם מהערות של איזה עתיק אני או לחילופין ההשוואה לסבתא בריטית זקנה. שרדתי בגלל אהבתי והעניין צלח. שנת 2014 ממשיכה בגדול את תנופת הג'ין. בטח בעולם אבל גם קצת בארץ. ד"ר סילביוס דה לה בואה, הרופא ההולנדי שרקח את אב הטיפוס של המשקה במאה ה-17, יכול להמשיך לנוח על משכבו בשלום עם חיוך, אבל לא בגלל מה שקורה אצלנו בארץ. עם כל הפירגון לפתיחות הישראלית, ג'ין מעולם לא היה הדרינק המועדף כאן, למרות שתמיד זכה לכבוד במחלקה הראשונה בתרבות השתייה העולמית. משתייה מסורתית של ג'ין וטוניק דרך קוקטייל מרטיני ועד להיותו שחקן מרכזי נחשק בקרב מיקסולוגים. נכון שתמיד היה בו משהו קצת אפור והוא חסר את הסקס-אפיל שיש למשל לוויסקי או אפילו לטקילה ולרום, אבל אולי דווקא בהיותו כל-כך אחר ושונה, הדבר מעולם לא גרע מייחודו. נכון שבסוף שנות ה-90' נאלץ הג'ין להוריד את הראש עוד קצת עקב פריצתו של טרנד הוודקה, בעיקר עם הופעתם של מותגי הפרמיום סטייל גריי גוס, בלוודיר, קטל 1 ועוד, אלא שלמרבה השמחה מזה מספר שנים הופך הג'ין להיות הכוכב החדש של עולם השתייה. ועכשיו הד"ר ההולנדי לא רק שיכול לנוח בקברו, הוא גם יכול קצת לרקוד. עולם האלכוהול נחשף בשנים האחרונות לעוד ועוד מותגים מהקטגוריה, שמרחיבים את מנעד הגדרת המשקה ומכניסים אותו אל תוך עולם המושגים המוכרים לנו מעולם היין, הבירה או הוויסקי. החל מחומרי הגלם בתהליך הפקת האלכוהול (לא רק דגנים אלא גם אלכוהול מענבים, תפוחים ועוד), דרך תהליכי זיקוק, נוסחת התבלינים, מגוון מרכיבי התיבול (לרבות זיתים, חצילים ועגבניות) ועד לטרואר שלהם. ממש לאחרונה נחשפתי לביפיטר שמתובל בתבלינים שצמחו בחלקה מוגדרת בלונדון (תודה לך חוטינר היקר). למרבה ההפתעה חרג הג'ין מהטריטוריה שלו וחצה את גבולות אנגליה. מזקקות בוטיק ברחבי העולם, הרבה מהן בארצות-הברית אבל לא רק, התגייסו לטרנד הזה בהתלהבות. גם מזקקות וויסקי סקוטי, שאמונות על מלאכת הזיקוק, הצטרפו לפסטיבל מתוך הבנה כלכלית שהמשקה אינו דורש יישון (למרות שגם ג'ין מיושן פגשתי). כך גם המותגים הקלאסיים, שהחלו להבין מה קורה, החלו פתאום לייצר סדרות ג'ין ייחודיות (ע"ע ביפיטר 24 או בומביי EAST שכבר מיובאים לארץ). כשאני סוקר את השנה החולפת ופוזל לעבר השנה שעומדת בפתח, להערכתי הג'ין הולך לעשות וואו בעולם. אם נתבונן במה שקרה כאן, אז אפשר להעיד שעד לפני מספר שנים שלטו כאן ארבעת המותגים הקלאסיים: גורדון, ביפיטר, טנקרי ובומביי, למרות שלא כל בר הקפיד להחזיק את כולם. אל הארבעה הצטרפו קודם כל פלימוט' והנדריקס ובעקבותיהם, בשקט, בשקט, טנקרי 10, בלום, בארקלי, היימן ו-NO3. בדרך נעלמו לריוס הוותיק ו-Q ג'ין שביקורו כאן היה קצר ואולי הקדים את זמנו. השנה כבר נוספו ביבוא סדיר: מרטין מילר המוערך, ספרון ג'ין, ביפיטר 24, ברוקרס ובומביי איסט. האם יש לנו שוק לזה? אז נכון שכשוק קטן אנחנו משופעים במגוון רחב שהוא (לפחות כרגע) הרבה מעבר לביקוש, אך כפי הנראה, ולפחות ברמה התדמיתית, אנחנו כנראה נחשבים. אז אם יש מגוון עצום של יין, בירה, וויסקי וגם וודקה - הבו לי מגוון גם מזה.