משהו אש: חיליק גורפינקל ממנגל

חיליק גורפינקל נאלץ למנגל דווקא בחופשה. כן, הוא לגמרי סובל, אבל מה לא עושים בשביל לצאת גבר, לפחות פעם בשנה...

הדוקטור שולף כיסא מתקפל מתא המטען. הוא פותח אותו בשבילי ואני מתיישב עליו כמו ראיס. אבל אחרי חצי שעה אפילו זה לא עוזר. הגב כואב לי רצח. אני מכופף בזווית בלתי אפשרית מעל המנגל והעשן צורב לי בעיניים. אבל מה זה משנה. מה לא נותנים בשביל לצאת גבר, לפחות פעם בשנה...

גם לו היו באילת מאה מסעדות של כוכב מישלן ועיטור מסן פלגרינו, אף אחת מהן לא מסוגלת לענג בבון מצוי... (צילומים: יח"צ)

גם לו היו באילת מאה מסעדות של כוכב מישלן, אף אחת מהן לא היתה מסוגלת לענג בבון מצוי... (צילומים: יח"צ) אנחנו בערבה הרחוקה. מה שאומר שאין איפה לאכול ברדיוס של חמישים קילומטר לפחות. וגם אם צולחים אותם, רוב המסעדות בעיר הדרומית המהוללת, הן מלכודות תיירים איומות ונוראות. את המסעדה הכי טובה כאן, המסגר חמש, סגרו לפני כמה שבועות. וגם כשהיתה פתוחה, לא תמיד התאימו המנות היצירתיות שלה (ומחיריהן היצירתיים - לא פחות) לכל אחד. במיוחד לא לילדים. אבל כל זה שטויות. גם לו היו באילת מאה מסעדות של כוכב מישלן ועיטור מסן פלגרינו, אף אחת מהן לא מסוגלת לענג בבון מצוי (גם הוא מתחזה ללפלף נשוי) יותר מאשר קבבים שצלה בעצמו על המנגל החד-פעמי שקנה לעצמו יחד עם הבשר אצל אבו חילווה. עוד רבע שעה עוברת והגחלים עוד לא ממש לוחשות. אני נהיה צמא. תשגיח רגע על האש, אני מבקש מהדוקטור, ונכנס לחדר הבוץ המכונה צימר בלוטן - הישוב האקולוגי המקסים. אני פותח את המקרר הזעיר ומוציא שתי בירות. של טובורג. אני צריך להתוודות על בגידה. בגידה באהבת נעורי. בבירה הנצחית שלי. בגולדסטאר. בזמן האחרון שמתי לב שבכל פעם שאין גולדסטאר, ואני נאלץ להסתפק בטובורג, אני לא ממש סובל. הפעם הראשונה, או בעצם הפעם הכי משמעותית שבה הבחנתי בתופעה הזו, היתה על הבר של עמירם. חגית קוטון, שלקחה את הבר ההיסטורי הזה בצפון-תל אביב תחת חסותה ומתעקשת לשמור על הגחלת כנגד כל הסיכויים, הסבירה לי לתדהמתי שאין כאן יותר גולדסטאר. התלבטתי רגע בין גינס לטובורג, אבל מכיוון שהתחשק לי לאגר כהה ולא סטאוט כהה עוד יותר (עם כל הכבוד לגינס הכי טובה בארץ) הסכמתי להמיר את דתי לרגע. כשאתה במקום כמו עמירם, אתה מוצא את עצמך, ולו גם בעל כורחך, מקדיש עוד רגע לטעמה של הבירה. בכל זאת מדובר באחד ממוסדות הבירה הוותיקים והטובים ביותר שיש. אז הקדשתי. מה אומר ומה אדבר, הבירה היתה מצוינת. וזה קרה בעוד מקומות, לא כולם מיתולוגיים כמו עמירם. אפילו בבית, מסתם בקבוק עם פקק ניצרה לא קלאסי בעליל, אבל נוח במיוחד. ובכל פעם הופתעתי מחדש לגלות שאני בוגד בגולדסטאר שלי ממש בקלות. ולאט לאט התחלתי להבין שזה בסדר. ומגיע גיל שבו לא חייבים לשחק אותה גבר. לא עם המנגל בחופשה ולא עם הבירה שלידו. ואפשר לשתות גם משהו שלא גדלת עליו ולהודות בפני עצמך שאם לא נשארת באמת נאמן לקבוצת הכדורגל שלך - אין לי מושג באיזו ליגה משחקת עכשיו בית"ר-שמשון תל-אביב ובטח שלא כמה הם יצאו השבת - אתה יכול להתפרפר קצת גם עם הבירה. סליחה גולדסטאר. אני עדיין אוהב אותך וזה לא את זה אני וכל הג'אז הזה...