שרגא גבהרד תר את הארץ עם תרמיל על הגב ומקל טיולים ומספר על היקבים שמעבר לקווים. והפעם: יקב 'טורא'…

המון יקבים, קטנים כגדולים, פזורים במרחבי יהודה, שומרון ובנימין. הפעם יצאנו לשומרון. טוב, רק לקצה השומרון. קרוב לכביש 5. העיר אריאל בירת השומרון מקבלת את פנינו ב"ברוכים הבאים" ענקי. אנו אמנם ברוכים, אבל לא ממש באים, רק חוצים אותה ואת כיכרותיה, יוצאים משער העיר והופ! בבת אחת נזרקים לתוך נוף בראשית מדהים. כביש צר וקטן מתפתל בין ההרים מוריקים. נסיעה של פחות מעשר דקות, סך-הכל כ-6 ק"מ מהיציאה מאריאל עד היישוב 'רחלים', שלמעלה מ-20 שנה הוא לא היה לגמרי חוקי. רק לפני שלוש שנים אישרו אותו בתור היישוב ה-32 במועצה האזורית שומרון.

כשמדברים על יקבים, צריך לקרוא לקו הירוק "קו היין", צד אחד ירוק ובצד השני יין... (צילומים: יח"צ)
כשמדברים על יקבים, צריך לקרוא לקו הירוק "קו היין", צד אחד ירוק ובצד השני יין... (צילומים: יח"צ)
כשמדברים על יקבים, צריך לקרוא לקו הירוק "קו היין", כי צד אחד הוא ירוק ובצד השני יין... (צילומים: יח"צ)

ברחלים יש יקב אחוזה משפחתי (Estate Winery). לא כל אחד יכול לקרוא ליקב שלו Estate Winery. ישנם כללים ברורים להגדרה זו. יקב 'טורא' עומד בכבוד בכל הכללים הנדרשים. בעלי היקב הם גם הבעלים של הכרמים הנמצאים באזור, ומכרמים אלה מגיעים הענבים ליקב. פירוש המילה 'טורא' בארמית הוא 'הר'. היקב נקרא כך על שם הגפנים הגדלות במרומי הר ברכה, בגובה של 850 מטר מעל פני הים. ואכן זה גם הר וגם ברכה. הר גבוה וברכה מרובה.

יקב טורא - אווירה ב - צילום יחצ.jpg
יקב טורא - אווירה ב - צילום יחצ.jpg
אנו כבר יודעים שיש אזורי גידול מועדפים לגפן, וככל שעוברות השנים מתברר שאזור זה הוא מהטובים ביותר, בגלל מזג האוויר המיוחד ששורר שם. כשבחורף צונחות הטמפרטורות למינוס 4 מעלות, ולפעמים יש גם שלג. גם בקיץ הלילות שם קרירים ונעימים, ואנו כבר יודעים שזה משבח את הענבים, וממילא את היין. הגפן צריכה קצת 'עקה' וקושי. סליחה, לא הגפן צריכה את זה, אלא הכורם או היינן דורשים את זה ממנה, בכדי להוציא ממנה את הטוב ביותר. ובגובה כזה ובקור כזה, זהו כנראה המינון הנכון שגורם לענבים להיות יותר מרוכזים, כך שיביאו ליין עוצמתי.

כיום יש ליקב טורא למעלה מ-500 דונם של מטעים. לא רק יין הם מייצרים, אלא גם שמן-זית. למיטב זיכרוני ייצרו שם בעבר גם 'סיידר' תפוחים נהדר, אבל לצערי נראה שהיום כבר לא. ההיסטוריה של היקב מתחילה בשנות ה-90, כשוורד וארז התחתנו והבינו שזו מצוה גדולה ליישב את הארץ, והם רצו לעשות זאת במו ידיהם. הם לקחו את מעט חסכונותיהם וצירפו אליהם את כספי מתנות החתונה שלהם, ואתם רכשו 20 דונם קרקע.

יקב טורא - אווירה א - צילום יחצ.jpg
יקב טורא - אווירה א - צילום יחצ.jpg
עם עוד קצת עזרה מבני משפחה, קנו גם שתילי גפנים ויחד עם כמה חברים יוצאו לדרך ושתלו את הגפנים הצעירות במו ידיהם. לאחר שלוש שנות הַמְתָּנָה לפי דרישת התורה, חיפשו השניים יקב שיהיה מעוניין לקנות מהם ענבים. עד מהרה הסתבר שענבים איכותיים נמכרים בקלות, וכך במשך מספר שנים רדף היקב אחריהם וביקש לערוך עמם חוזה, כך שרק הוא יקבל את הסחורה המשובחת שלהם, תוך התחייבות שהם לא ימכרו ענבים ליקבים מתחרים.

עד מהרה הסתבר שהפוליטיקה היא כמו חיידק שנאלצים לחיות אתו. זה מה שקרה לארז שהתבשר שליקב שקונה ממנו את הענבים יש בעיה לשווק את היינות לארצות שמעדיפות תוצרת שמקורה בתוך הקו הירוק. האמת שארז שמח עם הידיעה הזאת, משום שזמן רב קיננה בו המחשבה שאם היקב הזה מצליח לייצר מהענבים שלו יין איכותי וטוב, למה שהוא עצמו לא יצליח לעשות את זה. עד מהרה הקים ארז - איש של חלומות וחזון - ביחד עם ורד אשתו את "יקב ארז" (השם הראשון של יקב טורא).

יקב טורא - אווירה ג - צילום יחצ.jpg
יקב טורא - אווירה ג - צילום יחצ.jpg
בשנת 2003 מגיעים הענבים ליקב שנמצא בתוך מבנה ישן ביישוב, וכל המשפחה, כולל הילדים וילדי השכנים, מתגייסת וביחד כולם מפשילים שרוולים, נרתמים למלאכה ושמחים בעשיית היין. מהבציר הראשון של היקב, שתוצרתו היתה פחות מטון ענבים, יוצרו 4 חביות יין, ממנו בוקבקו כ-1200 בקבוקים, ובסך הכל 900 ליטר יין. שנה אחת מאוחר יותר כבר גדלה התוצרת ליותר מפי שלוש, ממנה יוצרו 2800 בקבוקים. עם הזמן נאלץ היקב לעבור למקום גדול ועם המעבר בא גם שינוי השם. כיום מייצר יקב טורא כ-85,000 בקבוקים בשנה.

כאשר ורד וארז הבינו שכדי לעשות יין לא מספיק שיהיו לך חומרי גלם טובים, הם לקחו כיועץ יין איתי להט שבין שאר עיסוקיו מייעץ למספר יקבים נוספים. כיום הוא מבקר שם רק לעיתים רחוקות, אבל בהתחלה הוא ליווה אותם והנחה אותם תחת פיקוחו הצמוד. במקביל הלכו השניים לקורסים מקיפים בעשיית יין - ארז למד במכללת תל חי, וורד, לעומתו, למדה במכללת אריאל בקורס לייצור יין. מה שדרבן את השניים להמשיך לייצר ואף לגדול, היו המדליות והפרסים בהם זכו היינות שלהם בטעימות עיוורות. 'עיוורות' תרתי-משמע, בלי לדעת איזה ביין מדובר, בלי לדעת מהיכן הוא מגיע, ובלי פוליטיקה.

מאונטן פיק 2012 יקב טורא - בקבוק
מאונטן פיק 2012 יקב טורא - בקבוק
בכרמים שלהם גדלים 10 זני הענבים הפופולריים: קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מרלו, שיראז, פטיט ורדו, פינו נואר, שרדונה, סוביניון בלאן, גוורצטרמינר וויוניה, מהם מייצרים ביקב 3 סדרות ואחד-עשר סוגים של יין. הסדרה הרגילה היא 'מאונטן ויסטה' ובה יש את רוב התוצרת של היקב, ובסך הכל שישה יינות: פינו נואר, בלנד אחד, שני לבנים שאחד מהם חצי יבש, רוזה ויין קינוח עדין. הפינו נואר לדעתי המוצלח שבהם. הזן ממש מודגש ביין הזה ובולטת בו החמצמצות הייחודית של הפינו נואר. מחיר: 90 ₪.

בסדרה הגבוהה 'מאונטן הייטס' יש ארבעה יינות נוספים: קברנה, מרלו ושיראז, אליהם מצטרף ה'פורטורא' - יין בסגנון פורט שטעמו מעולה (20% אלכוהול). מחיר 120 ₪. ה'פיק' של היקב נמצא ב'מאונטן פיק' - יין הדגל של היקב. מדובר בלנד בסגנון בורדולזי שנעשה מארבעה זני ענבים: קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ומלבק, שנבצרו מהחלקות המובחרות של היקב, ויושנו בחביות עץ צרפתיות חדשות במשך 22 חודשים. יין פירותי, כבד ומאוזן והתוצאה מוכיחה שהמאמץ היה שווה. מחיר: 150 ₪.