קניית יין היא חוויה מפוקפקת עבור רוב בני התמותה. כלומר, מי שהוא לא סומלייה במקצועו או בעליו של חשבון בנק גדול במיוחד...

אתה נכנס לחנות, המוכר עט עליך ושואל בנימוס ובלהיטות אם אפשר לעזור. אתה עונה שאתה מחפש יין אדום לסוף השבוע ומיד הוא אומר לך: "הו, יש לי יין נהדר - שאטו נף דו פאפ במחיר ממש מעולה - רק 349 שקל"...

דרך היין. גם עבור מי שרואה בשתיית יין עניין יומיומי שלא אמור להיות משהו אקסקלוסיבי (צילומים: יח"צ)דרך היין. גם עבור מי שרואה בשתיית יין עניין יומיומי שלא אמור להיות משהו אקסקלוסיבי (צילומים: יח"צ)
דרך היין. גם עבור מי שרואה בשתיית יין עניין יומיומי שלא אמור להיות משהו אקסקלוסיבי (צילומים: יח"צ) אתה מסביר בחשש שחשבת על משהו קצת יותר זול, שילך עם העוף בתנור, מה שגורר מבט משתאה מצד המוכר והצעה לבורגון נחמד במחיר ממש סבבה - 159 שקל בלבד. כשאתה מסביר שחשבת יותר בכיוון של "שלושה במאה", אבל משהו שאפשר לשתות בלי לקבל צרבת, עולה על פני המוכר ארשת משולבת של תוגה, תימהון, בוז ורחמים. שלא תבינו לא נכון, אין לי שום בעיה להוציא סכומים רציניים על בקבוק יין (למרות שאני מעדיף לעשות את זה על בקבוק וויסקי). אבל בתור מישהו שבבית שלו שותים יין כמשקה קל (2 בקבוקים ליום לשני אנשים - כמות סבירה במונחים צרפתיים, וכזו שנחשבת בישראל משהו שדורש התערבות של אלכוהוליסטים אנונימיים ואשפוז כפוי) אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו לשתות שני בקבוקי שאבלי כל יום - אפילו שממש בא לנו. נשים בחנויות בגדים קוראות לזה "פחד זבניות" - האימה ממוכרות שמסבירות בארשת פנים מתנשאת למה אין לך טעם או מושג קלוש בלבוש. במובן הזה, יש רשת אחת שבה לא נותנים לך להרגיש כמו אביון ואלכוהוליסט - רשת "דרך היין". בכל פעם שבאתי לשם והסברתי שעם כל החיבה שלי ליינות יקרים, המציאות הכלכלית מכתיבה לי לשתות יינות שולחניים פשוטים אך נעימים במחירים שפויים - חייכו אלי ולקחו אותי לכיוון מה שבמבצע. החנות שאליה אני הולך (ברחוב החשמונאים בתל-אביב) היא חנות מרשימה בגודלה ויש בה מרתף מלא ביינות נחשקים שגורמים לכל חובב יין להזיל ריר ועם זאת, תמיד מצליחים לתת שם הרגשה טובה גם למי שבא לקנות "סתם" בקבוק יין. אני חושב שנקודת המפתח היא שהמוכרים שם זוכרים שיין שותה לא רק מי שרוצה להשוויץ בהבנה, או שמוכן ויכול להוציא תועפות כסף על כל בקבוק, אלא גם מי שרואה בשתיית יין עניין יומיומי שלא אמור להיות משהו אקסקלוסיבי. הם בהחלט יודעים לתת מענה גם למי שאוהב להתעמק יותר בתחום - וזה מצוין - אבל בסופו של יום, מי ששותה את רוב היין אלו אנשים ששותים שתייה יומיומית. שהייתי בחנויות יין בצרפת, ספרד או אנגליה, אף פעם לא הרגשתי התנשאות כלשהי מצד המוכרים, גם כשביקשתי יין שולחני פשוט במחיר נגיש. ובינינו, זה בעצם כל העניין.