שנים רבות עושה תעשיית היין הישראלית מאמץ לא מבוטל על-מנת לזכות בהכרה בינלאומית ולקבל קצת יחס חם ממבקר היין המהולל רוברט פרקר. לאחרונה שישה יינות דווקא זכו לגרגור מפרגן ממנו. יוסי בוזנח מתמוגג

לקראת סוף השנה פרסם המגזין The Wine Advocate של מבקר היין המהולל רוברט פרקר את רשימת "הכי" שלו, למרות סלידתי מדירוג יינות בציונים כאילו שהם מכשירים טכניים חסרי נשמה, זה שכמעט שמכוון את היינות להיות גדולים, עוצמתיים וצעקניים, הרי שאי אפשר שלא להעריך את הפרקרים האלה.

אי אפשר שלא להעריך את הפרקרים האלה (צילומים: יח"צ)
אי אפשר שלא להעריך את הפרקרים האלה (צילומים: יח"צ)
אי אפשר שלא להעריך את הפרקרים האלה (צילומים: יח"צ) הם טועמים כאלף יינות בחודש וכמעט שאין יין שמגיע לארצות-הברית, או כזה המנסה לכבוש את מקומו שם, שלא יעשה כל מאמץ בכדי להגיע לחיכם המיומן של אנשי הפרקר, בתקווה לזכות בציון ששואף כלפי ה-100 נקודות ובכך להבטיח לעצמו כלי שיווקי יעיל ורב כוח. במשך שנים התקשתה התעשייה הישראלית להגיע אל הפרקר המיוחל, אולם דווקא בשנים האחרונות היא זוכה ממנו לגרגור מפרגן... השנה זכו שישה יינות מקומיים בתואר המרשים Best of Israel. שלושה מתוכם עבור הדירוג הגבוה ביותר: רקנאטי קריניאן רזרב 2011, פלם נובל 2010, טוליפ בלאק טוליפ 2011. שלושת היינות הנותרים זכו בהגדרת היין שאני אישית מאד אוהב: Best Value Wines from Israel, זו שמביאה יינות צנועים מעט יותר, לא רק בסגנונם, אלא גם במחירם לצרכן ונגישותם הרבה לשתייה בעודם צעירים. כאלה שלא יחוררו את הכיס ולא ידרשו התלבטות של שעה לאיזה אירוע מיוחד כדאי לפתוח אותם: כרמל ריזלינג קאיומי 2012, כרמל ויניארדס פטיט סירה גפנים מבוגרות 2010, קלו דה גת שנסון אדום 2013. באמת שזה תענוג גדול לראות את יינות ישראל מככבים ברשימות יין שכאלה, כן ירבו!