כל חובב יין ממוצע שמע פעם על יקב 'שאטו לאפיט' מבורדו, הנמצא בבעלות משפחת רוטשילד, אך ספק אם מישהו מכיר את יקב 'שאטו לאטיף', הנמצא במקום האחרון שבו יקב יכול או אמור להתקיים...

בפעם הקודמת שביקרתי בניו יורק, הרחקתי עד ללונג איילנד כדי לבקר בכמה יקבים ולטעום מהתוצרת המקומית של החוף המזרחי בארצות-הברית. בדיוק מהסיבה הזאת הייתי קצת בשוק כשסיפרו לי שממש 300 מטר מהסנטרל פארק, בלב אזור ה-Upper east side שבמנהטן, קיים יקב גראז' המנוהל על-ידי יינן בן 89. כבר באותו יום שלחתי מייל נלהב המבקש לבקר ב'שאטו לאטיף' כדי לראות מקרוב, איך לעזאזל בעיר שבה סלון בדירה הוא פריבילגיה, מיטת קומתיים נפוצה יותר מאשר במחנה 80, ומטבח הוא כל חלל המכיל באותה העת כיור ומיקרוגל, מגדלים גפנים ומפיקים יין. בבוקר הביקור צעדתי בין הבניינים זקופי הקומה ומצופי הבריק האדמדם, מחפש אחר הדירה/היקב של הבחור האלמוני, בעודי מרים ראש מדי כמה רגעים שמא אולי אראה את הגפנים הנטועות על גג הבניין, סוג של פאטה מורגנה הייתי אומר.

שאטו לאטיף - כל היין מופק מאותה הגפן המשתרעת מהגן בקומת הקרקע ועד למרפסת שבקומה השלישית... (צילום:  צחי ימין)
שאטו לאטיף - כל היין מופק מאותה הגפן המשתרעת מהגן בקומת הקרקע ועד למרפסת שבקומה השלישית... (צילום:  צחי ימין)
כל היין מופק מאותה הגפן המשתרעת מהגן בקומת הקרקע ועד למרפסת שבקומה השלישית... (צילום:  צחי ימין)

ג'יג'י לאטיף, יהודי ממוצא עיראקי אשר נמלט מעיר מולדתו - בצרה, היגר לארצות-הברית מעט אחרי אירועי הפרהוד, המכונה בפי רבים "ליל הבדולח של יהודי עיראק", בו נרצחו כ-200 יהודים ונפצעו מאות אחרים. בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות התקבל ג'יג'י ללימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת MIT היוקרתית, ובהמשך היה לפרופסור באותו התחום ועד לפני שנתיים לימד באחת מהאוניברסיטאות הממשלתיות שבניו יורק.

בשנת 1977 החליטו ג'יג'י ואשתו לנטוע גפן בחצר ביתם שבמנהטן. 7 שנים מאוחר יותר נזכר ג'יג'י בימים שבהם אביו יצר יין בעיראק. "אני זוכר שזה היה יין אדום יבש. 'Casual' ולא יין גדול ואיכותי, שאבי נהג להכין בחבית אחת עם ברז, אותה החביא במטבח ביתנו בבצרה, כדי שהמוסלמים לא יידעו שאנחנו שותים אלכוהול. במשך שנים נהגנו לצרוך את היין בשבתות, בחגים ובאירועים חגיגיים", הוא נזכר.

שאטו לאטיף
שאטו לאטיף

ג'יג'י, שהיה ילד צעיר באותם שנים בהם נהג אביו לעשות יין מדי שנה, לא הספיק ללמוד את רזי המקצוע של הפקת היין, אך כשראה כי הגפן שבחצר ביתו שבמנהטן מניבה כמות נכבדת של ענבים, החליט ללמוד כיצד להפיק מהם יין כדי לשחזר את המסורת המשפחתית שנקטעה באיבה.

"באותם ימים לא היה גוגל, אז הלכתי לספריה העירונית וחרשתי את כל מה שכתוב על איך מכינים יין. בהמשך קפצתי לחנות תחביבים בדאון-טאון וקניתי קיט להכנת יין ביתי. זה היה כמובן פרימיטיבי מאוד".

מספר שנים לאחר מכן, כשהיבול מאותה הגפן הלך וגדל עד לכ-350 קילו, החליף ג'יג'י את הקיט במכשור מקצועי להכנת יין שרכש מאיטליה. עד היום, כל היין שמפיק ג'יג'י מופק מאותה הגפן המשתרעת לאורך 31 מטרים, מהגן בקומת הקרקע ועד למרפסת שבקומה השלישית של ביתו. הגפן מזן 'ניאגרה' שמקורו במדינת ניו יורק, משמשת גם למאכל וגם לעשיית יין לבן יבש ופירותי בעל מאפיינים דמויי ריזלינג עם פטרוליות ופרחוניות.

שאטו לאטיף
שאטו לאטיף

פעם בשנה בחודש ספטמבר, יום הבציר החגיגי, מגייס ג'יג'י לצורך הבציר בני משפחה וחברים. מדבריו משתמע שהוא לא באמת זקוק לעזרה, אך כולם מתעקשים לבוא ולקחת חלק במאורע. את היין של שאטו לאטיף מפיק ג'יג'י במרתף ביתו, והכניסה אליו נראית כמו סליק של הפלמ"ח.

הוא פתח דלת סודית, ואחר-כך עוד אחת, ולבסוף ירדנו בגרם מדרגות צר לחלל ענקי (בממדים של ניו יורק, כמובן) ממנו נידף ריח של יקב טיפוסי. "התירוש המופק מהענבים עובר תהליך של תסיסה, יישון והצללה, ולאחר 9 חודשים במכלי זכוכית היין מוכן לשתייה ומבוקבק". בסיום התהליך, סביב חג החנוכה, מזמין ג'יג'י ילדים מהשכונה על-מנת לאייר על תוויות הבקבוקים.

עקב המספר הזעום של הבקבוקים שמפיק מדי שנה יקב שאטו לאטיף, מסרב ג'יג'י למכור את היין ושומר אותו לעצמו, למשפחה ולחברים. "מסעדות רבות וגדולות בעיר ביקשו לקנות את היינות אך נאלצתי לסרב בנימוס", הוא מספר בצניעות אופיינית. הוא אפילו מחזיק בארכיון של יינות כמו כל יקב רציני, עם בקבוקים מאובקים מ-1986 ועד היום. אם תהיתם לפשר שמו של היקב, ג'יג'י מסביר: "אשתי העלתה את הרעיון המבריק לקרוא ליקב שאטו לאטיף, כמעין פארודיה על היקב הגדול של הרוטשילדים".

שאטו לאטיף
שאטו לאטיף

בסיום הביקור, אחרי שניסיתי את העיראקית הקלוקלת שלמדתי משתי סבתותיי, יצא שדיברנו על ישראל ועל המצב הביטחוני הרעוע. "אני עוקב אחרי החדשות בישראל מדי יום, ואתם הישראלים יש בכם כח וסיבולת שלנו, היהודים בגולה, אין", הוא אמר.

ואז שוב חזרנו לדבר על יין אך הפעם באופטימיות יתרה. "בשבילי הפקת יין זו מסורת מדהימה, המחברת בין דורות ומשפחות וחוצה גזעים, שפות ותרבויות ולכן אנחנו ממשיכים להכין יין מדי שנה ואוהבים לשתות יין".

ג'יג'י מספר שלא מעט פעמים יצא שמישהו זר לגמרי דפק על דלת הבית וביקש לראות את היקב והוא בתגובה פתח את דלתו בשמחה. אם אתם אותם בני מזל שיצא להם לפגוש באישיותו הצנועה, אך פורצת הדרך, ולהיווכח בפיסת ההיסטוריה הזאת, ממש כמו שלי יצא, זכיתם בענק.