שישי בצהרים, והעיר כל-כך עמוסה שאין חשק לעשות שום דבר מהמסורת הקבועה של שישי. וגם יש עבודה שחייבת להיעשות, אבל אי-אפשר שלא לשתות משהו. אבירם כץ סוגר שישי במקצב לטיני

כשחייבים לשלב בין עבודה ושתיינות, וברקע הרעב מתחיל להתגנב, יש רק אופציה אחת: הסלון של מיכל בוטון, ופאנל הטעימות המתהווה של מדור ה"עד 50". בתפריט: סלט ירקות, סלסת עגבניות ושמן-זית, טחינה טעימה, לחמים, ורוסטביף. נשנוש קליל לצהרים, בניסיון להשכיח מאתנו את תפריט השישי של המנזר (שנראה מהמם השבוע, עם שלל מנות גדי וטלה), או את הטשולנט שראיתי בפייסבוק שחגית הכינה בעמירם.
מיכל אמרה שהיין הולך מצוין עם רולינג סטונס, ואנחנו הדלקנו סיגריה, לקחנו שלוק אחרון והמשכנו ליין הבא (צילומים: אבירם כץ)מיכל אמרה שהיין הולך מצוין עם רולינג סטונס, ואנחנו הדלקנו סיגריה, לקחנו שלוק אחרון והמשכנו ליין הבא (צילומים: אבירם כץ)
מיכל אמרה שהיין הולך מצוין עם רולינג סטונס, ואנחנו הדלקנו סיגריה, לקחנו שלוק אחרון והמשכנו ליין הבא מר גורלי, ובמקום לטייל ולהתנדנד בין שלל הברים בעיר, אני חייב לעבוד. אז רותי ומיכל ואני כאן, ובואו נודה, היה יכול להיות גרוע יותר בהרבה. אז על הדרך עצרתי ב"דרך היין" ואספתי כמה בקבוקים. "מלבק נראה לי מתאים לארוחת בוקר", אמרה רותי כשהיינו צריכים לבחור את הבקבוק הראשון. La Consulta, מלבק שמגיע ממנדוזה בארגנטינה. לה קונסולטה הוא אזור גידול יין קטן בתוך מנדוזה. המלבק, שאמנם בימינו מזוהה מאוד עם ארגנטינה, מגיע במקור מקאהור (Cahors) שבמערב-צרפת. הארגנטינאים השכילו לאמץ אותו לחיקם, וכיום הוא אחד הענבים המזוהים עם ארגנטינה. המלבק של לה קונסולטה הוא, מסתבר, בהחלט מוצלח לארוחת בוקר. יין עגול, נעים, פירותי, שום טאנינים מציקים, וחנפנות נעימה שכזו, לא אגרסיבית, אבל בהחלט חנפנות שתהפוך את היין הזה לחביבם של שתיינים מתחילים רבים. אלכוהול לא מורגש מדי (13.5%), ובקבוק שנגמע תוך 8.5 דקות על-ידי שלושתנו. כיוון שכבר נכנסנו לאווירה לטינית משהו (ברקע התנגן הדיסק של "בואנה ויסטה סושיאל קלאב", מוזיקת הבישולים של מיכל - לדבריה), הבקבוק הבא שהמשכנו אליו היה מספרד: קסטלו סאן סימון (Castillo San Simon) שבאזור Jumilla מענבי מונסטרל, ואפילו ציון של שנת הבציר לא מופיע על היין. זה יין שמשמש בתור יין בישול בכמה מסעדות שאני מכיר בעיר. בקיצור: הכי פשוט שאפשר להעלות על הדעת. אבל כמה פשוט - ככה מוצלח. 12.5% אלכוהול, ויין שאין לנו כמעט שום דבר לומר עליו, רק שהוא שתי מאוד, ולטענתי הולך מצוין עם טחינה. רותי טענה שהיין הקודם היה טעים הרבה יותר, מיכל ואני טענו שבעבור מחירו (25 שקל בלבד) זו מציאה של ממש. רותי התעקשה שעדיף להוסיף 25 שקל ולקנות את המלבק מהמערכה הראשונה, מיכל שמה רולינג סטונס ואמרה שהיין הולך מצוין עם רולינג סטונס, ואנחנו הדלקנו סיגריה, לקחנו שלוק אחרון והמשכנו ליין הבא. עם "I can’t get no satisfaction" ברקע המשכנו את המסע מסביב לעולם וחצינו את הגבול לצרפת. Badet Clement הוא יין שעונה על תו התקן הפשוט Vin de France, עם תווית שמנסה לייצר רושם, עם מיני סיסמאות ריקות מתוכן סטייל Cuvee Prestige. היין הזה הוא מותג פשוט ובסיסי של חברת יין ענקית שבבעלותה כמה יקבים גדולים, אחד מהם הוא לה ז'אמל (Les Jamelles), שכבר הוזכר כאן לא מעט, בתור אחת התוויות המעניקות את התמורה הטובה ביותר למחיר שאפשר למצוא בארץ. גם היין הזה התגלה כשיחוק של ממש. אין רמזים של ממש על הבקבוק מהיכן בדיוק היין מגיע, שלא לדבר על זני ענבים. גם אדון גוגל יבדל"א לא הצליח ממש לעזור כאן. תווית היבואן בעברית כיסתה על התווית האחורית של היין, וכמו עיתונאי חוקר אמיתי ומסור התחלתי במלאכת הסרת התווית, בתקווה לגלות מה יש בבקבוק הזה שעושה לנו נעים בצהריים מאוחרים של שישי. נו, לאחר שהבנות הקריבו את הלק שלהן לטובת קילוף התווית, כל מה שהצלחנו לגלות היה קשקושי מוח סטייל "היין הזה הוא בלנד של מיטב הענבים שיש לצרפת להציע, ומומלץ ליהנות ממנו עם בשר, תבשילי קדירה או גבינות קשות". נו שוין. מה גם שלא היה בנמצא תבשיל קדירה, ובמקום גבינות קשות היו לנו שאריות של טחינה ומלפפון חמוץ. למי אכפת. היין - מה שהוא לא יהיה - היה טעים, גם אם סבל ממעט מתיקות יתר בסיום. מוזר לכתוב המלצה על יין בלי להתייחס לזן הענבים או לאזור, אבל מצד שני, זו בדיוק מטרתו של המדור: נכנסים לחנות יין, בוחרים בקבוק, לפי התווית או לפי ההמלצה, או סתם עושים אן-דן-דינו, ואם זה מצליח - מה טוב. כיף גדול, ולמי אכפת מה זה, מאיפה זה בא ולאן זה הולך. כולה יין, עודף מחמישים, תמזגו ותהיו בשקט. וזה היה לנו טעים, ונגמר מהר, ושמחנו מאוד.   Malbec, La Consulta. מחיר: 49.90 שקל Castillo San Simon. מחיר: 25 שקל Badet Clement Cuvee Prestige. מחיר: 45 שקל להשיג ב"דרך היין"