בוזנח וחוטינר נסעו לפגישת עבודה רצינית עם מנכ"לית של מלון, אז איך קרה שזה נגמר בישיבת שיכורים במבשלת השועלים ומה הקשר של הפלאפל של ציון לסיפור?

" פיק לא כאן. מה עושים עכשיו?" אני שואל את החוטינר. אנחנו עומדים באמצע יקב צרעה עם שורש לבן משובח, אבל התגעגענו לפיק. "הוא אח אבל זין", עונה חוטינר, "בוא נראה אם ליאון נמצא". "מי?" "ליאון, ממבשלת השועלים, הבירה הכי כייפית שטעמתי בכל פסטיבל הרי יהודה".

מבשלת שועלים 2 רוחב
מבשלת שועלים 2 רוחב
"עודד!" אני צועק לעודד שהם שבדיוק הגיע עם קבוצת תיירים ליקב, "ליאון במבשלה?" "הוא בטח מבשל עכשיו ולא יפתח לכם את הדלת" הוא עונה, "אבל שווה לנסות". אני כבר לא שם. בא לי בירה! הדלת פתוחה, ליאון מחוייך ונינוח, מזהה את חוטינר ואומר בחיוך, "בואו, בראשון אני לא עובד, אז אני יושב כאן ונפגש עם חברים. חייבים יום אחד לשתות בשקט". לקחנו בלונד אייל, זורמת, מחליקה בנינוחות, בדיוק מה שהייתי צריך. כמו לחם לבן כפרי. טעים החרא הזה, הבקבוק הראשון נגמר תוך שנייה, עכשיו הזמן ליהנות ממנה לאט. "בואו נשב בחוץ", אומר ליאון, באמת חם בפנים ואני כבר על הספסל בחוץ. קבעתי כאן עם מייקי, חבר שלי, מוזיקאי פרוע שיער ומאיר עיניים. לא מבין למה הוא עוד לא הגיע. חצי בירה עוברת ופתאום הוא מופיע. "בירה?" שואל לאון. "סטאוט" מייקי עונה, קם הולך לכיוון הדלת ואומר לעצמו משפט שכמוהו לא שמעתי מאז ששאול אברון מת: "אני חושב שאני צריך גם טקילה". חוטינר ואני מסתכלים אחד על השני ומתפוצצים מצחוק. הוא מסובב את הראש ואנחנו מהנהנים בשמחה כמו הכלבים שעל הדשבורד - מצאנו עוד אח. מייקי חוזר עם שלוש טקילות. מרימים לחיים ואחרי דקה הוא אומר לליאון, "תן לי משהו שקוף". בשלב הזה נמסתי. מבחינתי זה משפט הפתיחה הכי טוב בעולם.
מבשלת שועלים רוחב
מבשלת שועלים רוחב
"אין וודקה" עונה לאון. "תביא את המפתחות, אני נוסע לנפתלי בבית שמש" אני אומר לחוטינר. הוא בתגובה מחכך ידיים ואומר, "רגע. יש לי משהו, לא לזוז". הולך לרכב וחוזר עם בקבוק חדש ויפייפה של גרין מארק - שקוף, אלגנטי ומעורר השראה. וודקה משובחת אין ספק. "מה הטעם הזה?", אני שואל את חוטינר אנחנו מחפשים ופתאום מתוך כל הקור הרוסי מבצבצים להם ג'ינג'ר ולימון. איזה יופי. מעורר תיאבון. עכשיו חייבים לאכול משהו. "יש את הפלאפל של ציון בכניסה למסילת ציון," אומר מייקי, "אולי לא הכי טוב בארץ אבל בטוח הכי טוב בקולחוז בית שמש". אני כבר רואה בדמיוני כדורי פלפל בוודקה - הריר נוזל, ואז לאון מעיר אותי מהחלום – "ציון סגור בראשון. אבל אתם יכולים להיות רגועים, יש לי דגים כבושים, גבינות ברקנית ולחם טרי". תענוג. כך עברו להן שעתיים של בדיחות הדעת - התברר לנו שליאון הוא בכלל שף (מיד הזמנו אותו לערב בויאבז ובירה בשישקו) ובכלל שכחנו שהסיבה לנסיעה היתה פגישה רצינית וכבדת ראש עם מנכ"לית מלון כרמים. ומה עם ציון אתם שואלים? בדרך לתל אביב עצרנו במסילת ציון, חייבים לראות מה זה שכנענו את עצמנו. קונטיינר קטן בכניסה לישוב. ציון בדיוק הגיע להכנות וניקיונות. "איזה טיפוסים יש כאן" חוטינר אומר. ואני יודע שהתכוון שגם לכאן עוד נשוב.