בעידן של לפני תיירות היין אפשר היה לפגוש את גדולי הייננים, במקור חקלאים נחמדים, בפיג'מה ונעלי בית. את כולם חוץ מאנג'לו גאיה, המודרניסט הקלאסי של פיימונטה
יוסי בוזנחמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
בעידן של לפני תיירות היין אפשר היה לפגוש את גדולי הייננים, במקור חקלאים נחמדים, בפיג'מה ונעלי בית. את כולם חוץ מאנג'לו גאיה, המודרניסט הקלאסי של פיימונטה
1993, סיור יקבים בצפון איטליה. אני צעיר בעולם היין, סקרן ומלא השתאות מנפלאות העולם הנגלה לפני. גם עולם היין היה תמים יותר ומסביר פנים טרם גל תיירות היין ששוטף אותנו. זה שהפך את היקבים למוצבים מבוצרים ובלתי חדירים וגרם לייננים חשובים, במקור חקלאים נחמדים, להתהלך צמוד לקירות ולהיבלע בכרמים בכל פעם שפנים אמריקניות, יפניות או ישראליות מופיעות בישוב. אני הייתי אז האורח האקראי שדפק על דלתותיהם של מאות יקבים, כולי התרגשות ומחשבה תמימה שאין דבר שמשמח יותר את בעלי היקב מאשר ביקור של חובב יין נלהב מאיזור חיוג 972.
אז הסתובבנו לנו בפיימונטה. אצל ברונו רוקה, שתמיד הסביר פנים ונהנה להפתיע את מבקריו בשורת יינות מרנינים, ואצל ברונו ג'אקוזה שפתח את הדלת עם פיג'מה ונעלי בית. בווייטי חילצו אותי עם הטרקטור אחרי ששקעתי בבוץ כמו אדיוט ארץ ישראלי מצוי, ואלדו קונטרנו אירח אותנו לארוחת ערב כי ישבנו שלוש שעות, הביקור לא נגמר והוא הפך לרעב... והיו עוד ועוד יקבים נהדרים שמלאו את ליבי שמחה ואת חיכי ידע, אבל זה לא הספיק לי. רציתי להגיע אל גאיה. רציתי לבקר במקדש היין של אנג'לו גאיה, מרכז העצבים המיתולוגי של יינות ברברסקו, ולהכיר את האיש שכמעט לבדו פרץ באותן שנים את חומות ההתנגדות ליינות פיימונטה בארה"ב. "איך אני מגיע לגאיה?", שאלתי ונעניתי תמיד באותה תשובה - פרץ צחוק ואחריו מין מלמול של "תשכח מזה. המבקרים מטריפים אותו. הוא בנה שער ענק ליקב ורק מי שהוא רוצה נכנס". כל חבורת העל הזו אמרה לי בעצם שאנג'לו עסוק, שאנג'לו כובש את ארצות העולם זו אחר זו ואין לו זמן לביקורים ספונטניים של ילדים משועממים.
אנג'לו גאיה. אנטי קוד הלבוש הבוזנחי אנג'לו גאיה. אנטי קוד הלבוש הבוזנחי
הם לא השאירו לי ברירה והייתי צריך לכבוש את כיכר ברברסקו לבדי. עצרתי מול השער לפחות עשרים פעם. אכלתי בברברסקו כמעט כל יום, ומי שהיה שם יודע שאין הרבה מה לאכול בישוב הזה... בכל פעם בה עברתי מול השער הירוק המפלצתי קיוויתי שאולי הפעם הוא יפתח ובכל פעם נחלתי אכזבה נוספת.
בבוקר שאחרי ברונו רוקה נכנסתי אוטומטית לברברסקו בנוהל הרגיל - סיבוב למרכז ומייחל לראות מישהו נכנס או יוצא מגאיה כדי להתחנן על נפשי - אבל הפעם נס. השער פתוח. קפצתי מהרכב תוך כדי נסיעה ורצתי פנימה, מתקדם בחשש לכיוון הקבלה. שם, הפתעה נוספת, מחכה לי אשת יחסי הציבור של היקב, מחויכת ומסבירת פנים. ביקשה שאשב ואמרה מיד מר גאיה מגיע. אצלי הדופק על מאתים ורק מחשבה אחת עוברת לי בראש: "איזה מאניאקים החברה אלה באזור, רק הקנאה דיברה מגרונם. השמיצו את הגאיה שלי לחינם, והרי לקבלת פנים כזו לא זכיתי באף מקום".
דקה אחר כך מגיע אנג'לו גאיה במלוא קסמו, לבוש בחליפה ומחוייך, ואז מסתכל עלי ומרצין. אני, למי שלא מכיר, לא בדיוק המתלבש הכי אופנתי במילנו. טי-שירט, מכנסים קצרים וסנדלים הם המקסימום. אמנם אז עוד היה לי שיער על הראש ואת כל השיניים הפה, אבל זה לא עשה על גאיה רושם. הוא הסתכל על המזכירה במבט רצחני, בבחינת "מי האדיוט שהכניס את הדבר הזה לפה", ושאל מה אני רוצה. אני, חצי מגומגם, מספר לו שעשיתי את כל הדרך מבאר שבע לברברסקו והוא קוטע אותי תוך שניה, אומר שהעורך של דקנטר בדרך ושאין לו זמן. הוא נותן לי את הספר שלו, "היינות של סאן לורנצ'ו", בקבוק גמד של ברברסקו 1985 (לא היה לי אז מושג אך התברר אחר כך כיין מופלא, מהטובים שיצאו אי פעם ממרתף היקב) ובועט אותי החוצה בלי לתת לי להוסיף מילה.
אחרי עשור שוב פגשתי את גאיה, אני בתור מנהל היצוא של יקבי רמת הגולן והוא בתור היבואן. אני תקוע בחליפה והוא בג'ינס ובסוודר. סיפרתי לו את סיפור הכרותנו הראשונה והוא הסביר לי שיש לו שני גלמים כאלה ביום. במשך השנים נפגשנו עוד כמה פעמים וקיבלתי הצצה אל יכולותיו של האיש המרשים הזה, שניחן בהבנה מושלמת ועמוקה של שוק היין העולמי על כל היבטיו ומבוכיו. לא לקח לי זמן רב להבין איך הוא הגיע לפסגת שרשרת המזון של עולם היין. לא במקרה הוא הפך לכוכב של גוש אלבה.
אנג'לו גאיה הוביל מהפיכה שלמה ביקב המשפחתי, ויותר מזה - האיש אחראי כמעט במו ידיו על אסכולת היינות המודרניים שהתפתחה בפיימונטה בשנים האלו. את לימודי הייננות שלו סיים גאיה במונפלייה והושפע מאד מהאוירה והסגנון הצרפתי. כבר בשנות ה-70 היו היינות שלו שונים ומהפכניים במושגי המחוז. בציר ירוק, תסיסה מאלולקטית, חלוקה לכרמי "קרו" ושימוש בחביות צרפתיות היו רק חלק מהחידושים שהביא איתו מי שהפך מהר מאד ל"מודרניסט הקלאסי" של יינות ברברסקו. הוא הקפיד על יינות אלגנטיים, לא עמוסים מדי, נקיים ובעלי עידון שהיה נדיר מאד למצוא ביינות האזור באותה תקופה. הוא שילב תמיד בין מרכיב חדש וראשוני לבין תהליך מסורתי וייצר מכלול שעד אז לא נראה בפיימונטה. הוא הילך תמיד על החבל הדק שבין חדשנות לבין ניצול מקסימלי של יתרונות האזור והניסיון שהצטבר בו.
גאיה היה היחיד שהעז לא לבקבק את היין משנת 1984 ומינף את ההחלטה בצורה יוצאת דופן שהטיסה את המוניטין של היקב אל פסגת היין העולמית. עולם היין חיבק אותו בהתלהבות אדירה. הוויין ספקטטור הכריז על ברברסקו 1985 כיין הטוב ביותר שיוצר אי פעם בברברסקו. בשנת 1996 קיבל גאיה החלטה נועזת וקשה: הוא מחק את הסיווג ברברסקו מכל יינות ה"קרו" שלו, במטרה להפוך את החלקה ושם היקב למוקד המשיכה המרכזי. ולייצר גרסא משלו לקונספט הבורגוני. החלטתו שלחה את יינות העילית שלו אל קטגוריית יינות IGT, כך שגם מבחינת הרגולציה היו לו יתרונות, והוא ניצל אותן במלואן, תוך שהוא הופך את יינותיו לנחשקים והמעוטרים מבין יינות פיימונטה בכלל וברברסקו בפרט. בשנת 1998 בחר בו מגזין היין הבריטי החשוב ביותר, דקנטר, לאיש השנה. כיום קשה להבין את גודל המהלך, אך מאז נחלקת פיימונטה לשני מחנות ברורים. המסורתיים המקפידים על זהות מובהקת של היינות, הן בתהליך והן בסגנון הייצור, אך מרבית יצרני פיימונטה חיקו וקיבלו השראה מפועלו של גאיה אשר שינה את אופיים של יינות המחוז לנצח.
