"בוא מהר! יש גרשון". מי זה לעזאזל גרשון, פרא לבן אמיתי, ומדוע הוא מריץ אנשים מהקצה השני של העיר? יוסי בוזנח עם טעימה מוקדמת של יינות 2011 של כרם שבו

גילוי נאות לפני שמתחילים – כרם שבו הוא היקב שבו אני מעורב יותר מכל יקב אחר בארץ, אבל כדי לא ישתמע או יובן לרגע שאני מעורב ביצירת היינות הנהדרים של גבי סדן אבהיר מייד כי תפקידי העיקרי הוא לחלוץ פקקים ולהתענג בחברתם. גבי לא צריך אותי בשום שלב בייצור היין, אך אני לו אוזן קשבת וחיך נלהב לכל טעימת יין ודיון בכיווני התפתחותו המסחרית. צהרים במסעדת מיט בר, עם נתח פריים ריב משובח, סינטה נאה ואוסף נקניקיות רב טעם. שם קבעתי עם גבי סדן – אח יקר מהפלג הצפוני שחברים בו גם נעמה סורקין מיקב דלתון ואורי חץ משאטו גולן – כדי לטעום את שלישיית שבו החדשה. הסקרנות רבה. האדום והשנין בלאן הם מבציר 2011, האהוב עלי כל כך, "ויש גם גרשון" כותב גבי, "צריך לטעום אותו סוף סוף...". תוך שניה שלחתי סמס לאבירם כץ – "בוא מהר! יש גרשון". "גרשון?" עונה הילד, "אני בדרך". הג'ינג'י נכנס מחוייך עם תיק הפתעות היין שלו. הבקבוקים תופסים את מקומם הראוי על השולחן, ודווקא זה חסר התוית מושך תשומת לב רבה מכולם. "תראה איך גרשון גדל", אני צוחק. "כן", עונה גבי, "ויש כמה פרטים קטנים לא סגורים – שם סופי, תווית, אני צריך להכניס אותם לארגזים, אבל מה זה כל זה לעומת השנים שבהם לא הוצאתי אותו?".
האדום, השנין והגרשון. שלישיית הינות החדשים של כרם שבוהאדום, השנין והגרשון. שלישיית הינות החדשים של כרם שבו
האדום, השנין והגרשון. שלישיית הינות החדשים של כרם שבו אז מי זה גרשון? גרשון הוא שמה הספרותי של חלקת סוביניון בלאן בכרם של גבי בגליל העליון. שלושה דונם שהחליטו למרוד ולהתנהג אחרת. אמנם הקרקע שונה והמפנה משתנה מעט, אבל שום דבר לא הצביע על התפנית האדירה ביבול שהתקבל מחלקת כרם קטנה זו, השוכנת במרחק כ-100 מטר משאר כרמי הסוביניון ומאופיינת בנתונים אחרים לחלוטין מחלקת הכרם הקרובה לה: היבול ריסן את עצמו למספרים אפסיים ומכל דונם מקבלים בממוצע כ-200 בקבוקי יין; האיזון הארומטי בעינב שונה לגמרי; מדד ה-PH נמוך משלוש; ורמת החומצה ביין הסופי מגיעה לכשמונה גרם לליטר. התחלנו בשנין בלאן קטן. כמה חיכיתי ליין הזה ואיזה בציר מעולה היה לנו ביינות הלבנים של 2011. השנין הפסיכי של גבי, הידוע ביציבותו הנפשית הנמוכה ובהתנהגותו הלא צפויה, הראה סימנים ברורים למדי של אי שפיות כאשר יצא לראשונה בבציר 2009. לא ידעת אם אתה אוהב אתו או לא, אבל לא הסכמת להיפרד ממנו בשום אופן. ב-2010 הוא החליט להתנהג בצורה שפויה מעט יותר (יש לי הרגשה שגבי הודיע לו שאם הוא לא נרגע הוא הופך אותו לבלנד), ובטעימה הנוכחית טעמתי לראשונה את 2011 לאחר הביקבוק. איזה נרגע ואיזה נעליים! הדבר הראשון שהוא הודיע: "אותי אל תשתו בטמפרטורה של יין לבן, אני רוצה להיות חם", ואז התחיל לפזר פרחים לכל עבר, כאילו בכדי להרדים את הערנות שלך. גלי תפוחים, חבושים וצוף נעים משתחררים ממנו כאילו תזמן אותם במדויק, ומדי פעם נדמה לך שהוא בעצם מאגר של אבק שריפה המאיים להתפוצץ בכל רגע אם לא תנהג בו בזהירות. איזה יופי של יין, זה היין הכי לא מתנצל או מתחנף שטעמתי עם גבי עד כה (עד שהגעתי לגרשון). חשבתי בליבי איזה כיף יהיה לטעום אותו בעוד חמש שנים ומיד צחקתי בידיעה ברורה שעד אז לא ישאר אפילו פקק. את זה שגרשון הוא סוביניון בלאן אני יודע כבר שנים, אבל את זה שגרשון מתנהג כמו פרא לבן אמיתי, את זה הפנמתי רק כאשר טעמתי אותו לראשונה מתוך בקבוק. אין ספק שהריסון הבקבוקי הזה עשה לו טוב. ניסיתי לחפש בו מאפיינים שאני מכיר, נאדה. הדבר היחיד שהוא הזכיר לי איך שהוא היה מן שילוב של פואי פומה ישן וריזלינג מוזר. הוא התפרץ בניחוח עוצמתי שמשאיר אותך המום לרגע, ואז מודיע בקול שממנו אל תצפה לרכות עגלגלה ומתרפסת. הוא מכה בך בחומצתו, הוא משתלט על חושיך בארומטיות מינרלית המשלבת מי ים, נפט ויוד, כל מאפייני הפרי מכונסים ומאופקים עד כדי מתביישים להתייצב בחזית היין ורק מלטפים בניחוח צעיר ומרענן. אני יודע שיש רק 600 בקבוקים מהדבר המופלא הזה, אבל בי נשבעתי שאשמור לי אחד בכדי לראות איך יתנהג בעוד עשור (ועל זה כבר אמרו, אופטימי הא?). בכוונה לא הכנסתי את מחיריהם של שני היינות האלו, שניהם עוד לא ממש בשוק ולמחיר ישנה רק הערכה כרגע. כפי הנראה הם ימצאו על מדפי החנויות במחיר הנושק למאה ₪ משני צדדיו. שלא יהיה ספק - שני הלבנים האלה התמזגו עם נתחי הבשר ופלירטטו עם סנדביצ'וני הנקניקיות שהכנו לנו בצורה נהדרת, עד שצריך היה נזיפה משרון שלומי, הבעלים של מיט בר, בכדי שנמזוג את האדום.. כרם שבו אדום 2011 הוא, להבדיל מהשניים האחרים, התפתחות אבולוציונית הדרגתית. הקו הכללי של הבצירים הקודמים נשאר, אדום חלק שאינו שורט באיזו שהיא דרך, שאינו כואב בחיך מעודף ריכוז, שאינו מרגיש ריבתי עקב הבשלה מופרזת. הוא משתלב נהדר בכל מה שסביבו, השנה הוא מרגיש פחות סירתי ויותר גרנשי. הוא ממש מדיף נינוחות ים-תיכונית שאינה אופיינית לגדה המזרחית של הים התיכון. מין תחושה שהוא בוגר יותר, שלם יותר ומאזן הזנים והיישון הגיע בו להרמוניה נהדרת. בחנויות הוא עולה מעט פחות מ-90 ₪. מי יתנני שבו.