אני אב לשלושה ילדים, בני הגדול בן 6, הבת האמצעית בת 5 והילדה הקטנה בת שנה ושמונה חודשים. בתי האמצעית עדיין מתקשה להתמודד עם נוכחותה של אחותה הקטנה. היא כל הזמן מקנאה והתנהגותה החריפה מאז שעברה לגן חדש. היא צועקת, דוחפת את אחותה, כועסת ועושה הכל כדי לקבל מאיתנו תשומת לב. אנחנו מפחדים לעשות טעויות. כיצד עלינו להתנהל מולה?
“התשובה שלי מתחלקת לשני חלקים. קודם כל, מבחינת הגן דעו שיש כאן הסתגלות מחדש. היא חייבת לרכוש את עולמה שוב, לדעת להתחבר לילדים חדשים, להתחבב על הגננת ולמצוא את מקומה. אני ממליצה שתהפכו להיות סוכני החִברות שלה בגן החדש ותסייעו לה להזמין הביתה חברות חדשות ולהקל עליה בכל הנושא החברתי.
שנית, עושה רושם שהיא עדיין לא הסתגלה לנוכחות של אחותה הקטנה ואפילו מקנאה בה. אי אפשר באמת לשנות את זה. ילדים מקנאים, ואנחנו כהורים לא אמורים לשאוף למצב שבו הם לא יקנאו, אלא ללמד אותם לחיות עם הרגש הזה. אני ממליצה שתשבו עם בתכם בת החמש לשיחה ותתחילו בכך שתגידו לה כמה היא חכמה ומקסימה, אבל אתם לא מתכוונים יותר להעיר לה על התנהגותה כלפי אחותה הקטנה.
בפעם הבאה שהיא תנסה לפגוע באחותה אתם תדאגו לנחם את הקטנה, ואז, אם נניח הבת האמצעית דוחפת את הקטנה, אתם אפילו לא תסתכלו לאמצעית בעיניים וישר תרימו את הילדה הקטנה, תרגיעו אותה ותעשו משהו קטן ונחמד בבית כמו להכין שייק פירות או להביט בחלון ולראות את הירח. הילדה בת 5, ואין טעם להעיר לה כל כך הרבה פעמים בלי שנוצר שינוי. מאחר שהיא בתקופה יותר מורכבת, אתם צריכים לפעול מהלב ובאופן רגיש, ובו־בזמן להבין שאתם חייבים לקטוע את ההתנהגות הזאת שפוגעת בהרמוניה המשפחתית שלכם”.
בתי בת ה־8 החלה להתחבר לילדה מאוד כוחנית ודומיננטית שמסיתה אותה נגדי וגורמת לה לשנות את התנהגותה מקצה לקצה. ניסיתי להפריד ביניהן, אבל אני רואה שהיא מאוד חשובה לה והיא אינה מסוגלת לוותר. כיצד לדעתך אפשר להתמודד עם המצב ולעזור לבת שלי לחזור לעצמה?
“היכולת שלנו להתערב בחייהם של ילדינו כהורים הולכת ופוחתת במהלך השנים, והדבר מתחיל להיות מורגש בצורה מאוד משמעותית בטרם גיל ההתבגרות. כאשר מדובר בילדה קטנה בת שמונה שחברה שלה משפיעה עליה בצורה שאינה מתכתבת עם רצון ההורים, יש צורך בהתערבות נוספת.
חשוב לי מאוד שתביני בתור אמא, שלנו, ההורים, אין שום אפשרות לשלוט על רצונותיה של הילדה ועל התנהגותה. תביני שילדים מתחברים לילדים שונים מהם, ולכן לא סתם הילדה ההיא התחברה לבתך. הן ניזונות אחת מהשנייה. לכן הייתי ממליצה לך לשבת עם הבת שלך לשיחה ולהגיד לה שאת מרגישה שהחברה משפיעה עליה לרעה, ושאם היא רוצה להמשיך להיות בקשר איתה, אז רק בזמן בית הספר, משום שאחר הצהריים את תדאגי שהן לא יתראו.
תגידי לה שאת אחראית על ההתפתחות שלה ועל הדברים שהיא לומדת, וכמו שלא תיקחי אותה באמצע הלילה למועדונים שלא מתאימים לגילה או תכניסי הביתה משחקים או ספרים שאינם מתאימים לה, כך תדאגי מבחינתך שבזמן שאת והיא יחדיו, הילדה הזו לא תהיה נוכחת. אם היא חוזרת הביתה ומספרת על אירוע שקרה לה עם החברה, אל תעשי מזה אקט חינוכי. הרי בסופו של דבר היא תבין לבד ותגלה בעצמה עד כמה החברה הזאת מזיקה לה. לבחור לבצע אקט כזה מבחינתי זה אומר לגונן על הילדה שלך בנחישות ובאהבה, ועם הזמן אני מאמינה שהילדה תלמד לרכוש חברים וחברות חדשים, והקשר הזה ילך ויפחת”.
בתי סבלה בעבר מאנורקסיה, והיום, כשהיא אמא בעצמה, אני חושדת כי אינה פועלת נכון מול הבת שלה ועלולה ליצור גם אצלה הפרעות בתזונה. כיצד אני יכולה לתת להן את העזרה הנכונה?
“במקרה הזה יש צורך כמעט אקוטי בהתערבות, אבל לא שלך, סבתא יקרה, כי לצערי הרב זה פשוט לא יעזור. גורם חיצוני חייב לשים לב למצב הזה ולהעניק לבת שלך את כל הכלים המקצועיים שהיא זקוקה להם כדי לשמור שהיא חלילה לא תעשה כל נזק לילדה שלה”.
ערכה: עדן בן ארי