בתי בת ה־14 טוענת שכל החברות שלה נמצאות במערכות יחסים, ושהיא רוצה גם. אני מאוד לחוצה ולא יודעת איך להגיב בצורה שלא תהיה הרסנית עבורה. מה דעתך?

“בגיל 14 השחקן הראשי בחיי הילדים הוא המין. זה כבר לא משהו שאפשר לברוח ממנו. הילדים עוברים שינויים משמעותיים מבחינה הורמונלית, זה מטריף את מנוחתם גם בהתנהגות הבין־אישית וגם ברמה הרגשית. המלצתי היא שתמשיכו לשמור על שיח פתוח ומכבד. תלכי עם מערכת האמונות והערכים שלך תוך כדי שאת נותנת לילדה את מקומה. כשתדברו על הנושא שוב, תאמרי לה שאם היא רוצה בן זוג רק מפני שלכולן יש, זו סיבה לא נכונה, ונראה לך שזה כיוון פסול ולא מתאים. תשאלי אותה איך היא רואה מערכת יחסים, מה זה בשבילה להיות חברה של מישהו, מה נראה לה שחברים צריכים לעשות כשהם נמצאים יחדיו, ובהתאמה לדבריה תגידי לה כמה מערכת יחסים בין בני זוג היא נושא אישי מאוד ושאת פחות חושבת שמתאים לה להיות בקשר כזה בגיל 14, כשהיא נמצאת בתוך חיים מלאים ואינטנסיביים".

"חשוב שלא תלכי נגדה, וכשהיא שואלת אותך שאלות על הנושא, תשיבי לה בהיגיון. תגובות מתוך רגש או מתוך פחד לא יקדמו אותך, ובטח שלא אותה. יש סיכוי שהיא תתנשק שנה לפני שאת התנשקת ותשכב עם החבר שלה שנתיים לפני שאת שכבת כי זה אחרת היום. אני לא יודעת אם זה יותר טוב או יותר רע, אבל זה אחרת. בדיוק כמו שפעם, בתקופה של ההורים שלנו, אם אנשים לא היו נשארים באותו מקום עבודה כ־30־40 שנה, היינו אומרים בלבנו שמשהו לא בסדר אצלם. היום, אם אתה עובד יותר משלוש שנים באותו מקום עבודה, שואלים אותך אם משהו לא בסדר אצלך, ולכן יש סיכוי גדול שהיא תעשה דברים שונים ממך, אבל מה שחשוב הוא שתמשיכי לשמור על מערכת היחסים שלך איתה”.

לפני כחצי שנה החלה בתי בת ה־3 לסבול מאי־נוחות בבטן ומעצירות קשה. כתוצאה מכך, היא מנסה להימנע מלבקר בשירותים, ואני מודאגת מאוד. כיצד אנחנו יכולים לעזור לה?

“מאוד קשה לנו להיכנס לראש של ילדים, להבין לעומק את מחשבותיהם. אני יכולה לנחש שכנראה מישהו אמר לה משהו שהעליב אותה וקשור ליציאות שלה, דבר הוביל לדבר, וזה מה שיצר בהיבט הרגשי את הבעיה. צריך להבין שאנחנו יצורים הוליסטיים: השכל מחובר לרגש ולגוף, וזה אומר שאם אנחנו מאוד מתרגשים ממשהו, אנחנו עלולים להגיב לו גם באופן פיזי ולחטוף כאב בטן או כאב גרון. אצל ילדים זה על אחת כמה וכמה. אצל הילדה שלך הקשר הזה בין הגוף לרגש ולשכל כרוך גם בכאב. ולכן גם אם את נותנת לה מתנה בכל פעם שהיא נכנסת לשירותים, זה לא באמת יגרום לה להיכנס לשם. הייתי ממליצה לך לפנות לרופא ולנסות לבדוק מה לעשות מהבחינה הרפואית. יכול להיות שכדאי להוסיף לה למזון סיבים תזונתיים ללא טעם וריח שיעזרו למערכת העיכול שלה".

"בו־בזמן חשוב שתתפני לסייע לה להוריד את מפלס הלחץ. קחי את הילדה לשיחה במקום נעים ותגידי לה שהיא מדהימה ושאתם באמת מתעסקים כל הזמן בזה שהיא לא עושה קקי, אבל היא כבר ילדה גדולה וזה הגוף שלה, והחלטת שאתם לא מדברים על זה יותר כי את יודעת שעוד מעט היא תדע לבד להרגיש מתי היא צריכה ללכת לשירותים. תיתני לה חיבוק גדול, ומאותה השיחה אין יותר שום אזכור על הנושא. אם בורח לה, אומרים: ‘הכל בסדר, נכבס במכונת כביסה’. אם היא אומרת לך שהיא הלכה לעשות קקי בבית השימוש, תגידי לה: ‘החלטה טובה, גם אני עושה רק בשירותים’. הרציונל שעומד מאחורי ההתנהגות הזו הוא להעביר לילדה את השליטה והאחריות, וזה יקרה רק כשכולם יבינו שהם לא יכולים לדבר איתה על זה. את צריכה להבין שכל הגוף שלה ננעל ושכואב לה, ולכן חייבים לשחרר את זה עכשיו, והדרך הכי טובה ונכונה לעשות זאת היא באמצעות העברת האחריות בנעימות רבה לידיים הקטנות שלה. היא כבר לא זוכרת באמת מה הסיבה לכך שהיא לא הולכת לשירותים. אם היא מתלוננת על כאב בטן, תגידי לה להניח יד על הבטן ולהקשיב לה, לשמוע מה הבטן שלה רוצה, כמובן בלי לתת לה רעיון מה לעשות. זה צריך להיות שלה בלבד ולבוא ממנה. אתם כבר דיברתם איתה על זה לא פעם, והיא יודעת מה היא צריכה לעשות. בהצלחה”.

עריכה מטעם 103FM: עדן בן ארי